השנים בהם הרגשת הכי טוב בעולם, התהלכת ברחובות העיר בגאווה, מפזרת חיוכים, חברים טובים תומכים בך, ואת בשלך ממשיכה, אינך חושבת כלל על

החודשים הבאים שיגיעו, ההרגשה שתעלם, העיר שמתרחקת והחיוכים שנגמרים, החברים חומקים מבין אצבעותייך אחד-אחד, אין לך מקום יותר, אין דרך,

הימים ריקים ואין סיבה אמתית לגאווה. עוד כדור נבלע ועוד קצה שיער נגזז, קירחת ועירומה מנשיות, מצולקת ושבירה מהחברה 

נזנחת, והגג נראה מזמין. את בשלה ועולה ללא חרטה.

המדרגות קלות, והנה את למעלה, מתבוננת לכיוונו של הסוף, עוצמת עיניים ודוחפת את עצמך לרגע שבו

הדקות בהן הגוף מאבד מצורתו הטבעית, מחפש את עצמו, מחפש סיבות להמשיך ומבין שלא נותרו יותר

שניות ספורות שבין החיים למוות, בין הדמיון למציאות, בין הריאליזם לסוריאליזם

תמיד קיווית לעצמך לילה תמידי, תהית מה יקרה אם, והנה קורה, הרצפה מטיחה בך זעזוע והנה את נעצמת לך לאיטך

קתרזיס של רגשות, צבעים, צורות, אנשים צורחים בוכים, מישהו צוחק 

מישהו צוחק שם למעלה

את למעלה

למטה עכשיו

תצחקי

הבלוג הזה קיים מאז שאני בת 16

היום אני בת 18

אני אוהבת ילדים ותינוקות ויש לי סבלנות רבה אליהם

רוב היום שלי סובב סביב טיפול בילדים ובפעוטות

משתדלת מאד שלא לפגוע באנשים

חסרת בטחון עצמי

אוהבת להכיר אנשים חדשים

אוהבת מאד תיאטרון

חייבת מוזיקה

חייבת להתעורר עם מוזיקה בבוקר

צריכה לחבק ולהתחבק

שונאת התעסקות רבה כל כך סביב כסף ואוכל

עם חבר אעדיף שיחה רגועה בבית מאשר במסעדה

לא ממקום פמניסטי כלל, אבל אעדיף ואף אסרב שלא ישלמו עליי אף פעם

נוסעת באוטובוסים 

משתייכת לקבוצת המאוהבים בתל-אביב

לא נוח לי

לא יודעת מה אני רוצה מהעולם ומה הוא רוצה ממני בחזרה

כותבת ויוצרת

אני אמות ברעב ולא אוכל ליד אנשים זרים\מסוימים\בבתים של חברים

הכל מביישנות

מטופלת ע"י פסכולוגית

משמיטה י'ודים כשצריך וגם כשלא (פסבוק, אימיל, היתי, פסכולוגית....)

בעלת קעקוע אחד יחיד ומיוחד שאין לאף אחד אחר בארץ

לא חושבת שכל מה שכתבתי באמת מעניין פה מישהו

בספק אם מישהו קורא את השיט הזה

אני פריקית מטורפת של QUEEN ופרדי מרקורי בפרט

שותה רק מהספל של פרדי

משתוקקת לבקר בלונדון במחזמר של קווין

רוצה לחזור לארה"ב

יש לי עוד בלוג בישראבלוג

החלום שלי זה לפגוש את פרדי מרקורי

הוא לא יתגשם לעולם.