מרגישה כמו באמצע סרט שפתאום יוצאים לפרסומות...

מי צריך את זה? למה עכשיו?סתם הורס לי את החוויה....

החיים הם הפרסומת והסרט הוא העולם האחר.

הסתכלתי על עשן הסיגריה הבוקר ופתאום גיליתי בו עולמות שלמים. איזה יופי הוא מסתלסל ונשבר ונצבע בקרניים של השמש ובשיא היופי מתפוגג ונגמר.

איך לא ראיתי את זה קודם?

וזה בסך הכל עשן...מה אני עוד לא ראיתי, לא רואה???

מתקשה לבצע את "מטלות השיגרה", את האוננות של הבוקר.

רחוקה מעצמי.

מתנחמת וסומכת על הכאב שהגוף מרגיש כשהוא נושא בתוכו פלאג אנאלי.

עד לפני כמה ימים לא הכרתי את המונח, והיום ה"מונח" מונח לי בתוך הגוף שלי. בתוכי.

עצם זר שאני מכניסה לי לגוף ומצווה להסתובב איתו כל היום.

לא פשוט...

בדם ויזע.

תזכורת להתחייבות שלי לתת את הגוף שלי לאחר. להיות כלי.לעשות בלי לשאול שאלות, בלי לפקפק, מבלי לערער, מבלי להרהר.

תזכורת כואבת:)

ומה זה הדבר הזה מצבטים לפטמות?

אלוהים זה כואב ברמות שנגמרות המילים.

הכאב גדול בהתחלה כשאני תופסת את המצבט וכולאת בתוכו את הפטמה שמנסה נואשות לברוח ולא להיות שם, אבל אין לה ברירה... ואז הגוף מתחיל להתרגל.

איזה דבר זה.

גלים של כאב מתרוצצים לי בגוף. אותות עיצביים היסטריים עפים לי למוח ומפוצצים אותו במידע:כואב כאן!!!

והמוח מתבלבל, הכאב , ככה לימד אותו הגוף , הטבע, האבולוציה, יש לו תפקיד, הוא אומר לי די!מספיק!תברחי!

אבל חלק אחר של המוח שלי אומר תישארי, תספגי את הכאב, תהיי בכאב.

הכל בראש.

הכל בראש.

והגוף מסתגל, מקבל.

ואז שוב גל כאב עצום כשאני משחררת את המצבטים.

אבסורד לא?

שחרור מביא כאב?.....

אצלי כן.

גם בגוף, גם בנפש.

וזאת עוד סיבה שאני יכולה לחשוב עליה שבגללה אני שפחה לאדון. שחרור גורם לי כאב אז לא רוצה להיות משוחררת. מבטלת את החופש. החופש לבחור.

בהפוך על הפוך שעבוד מביא אותי לגאולה....

זה המצב.

זה המקום.

כאן אני.

כרגע.

מחכה שיגמרו הפרסומות והסרט ימשיך.