השבת מגרדת את הקצה שלה.

קצת כמוני באיזושהי הקבלה...

הגוף שם לי גבול.

כאב עז של צוואר תפוס ריתק אותי וחישק אותי.

מאתמול בלילה.

רק אני והכאב . לא כזה שהזמנתי. אורח לא קרוא. בא לבד.

לפת אותי בצוואר ולא הירפה.

הבוקר מצאתי את עצמי אצל רופא. מוגבלת בתנועות, כואבת אפילו כשנושמת.

סרבתי להצעתו הנדיבה להקל על הכאבים בזריקה.

מפחדת מזריקות.

יצאתי עם ערמה של כדורים .

גררתי עצמי למכונית ובחישובים הנדסיים איך לנהוג ככה שכמות הפניות והרוורסים תהיה מינימלית הגעתי לחברה.

דברתי.

קצת ספרתי, על עצמי ה"אחרת".

ידעתי שלא אקבל שיפוטיות בחזרה.

אז ספרתי.

אז אפשר להגיד שאחד אפס לגוף מול הרוח?....

נראה מה יהיה הלאה.