עשיתי דרך.

שבועיים וקצת של מסע ברכבת הרים.

ומשהו לא התאים לי. 

משהו גרם לי לחוש לא במקום הנכון.

בוחרת שלא להיות שפחתו של איש.

בוחרת להיות אני, לבד, מפוחדת, ומעיזה.

מתוך עצמי לגלות את שיש, מתוך עצמי להיות גם אשה, גם ילדה, גם מאהבת.

מתוך עצמי. ללא מורֵה. מלבד הגוף שלי, הרוח, ומה שביניהם.

לא מצטערת על החוויה.

להיפך.

יודעת שקבלתי מתנה.

 מ  ת  נ  ה. 

בוחרת לקחת את מה שמתאים, ולהמשיך מכאן לבד.

נטו.

שיניתי את השם של הבלוג.

שיניתי זווית ראייה.

שום דבר מעבר לא השתנה. ובכל זאת הכל שונה.

אמשיך להיות כאן.

אני.

אמשיך לכתוב, אמשיך לרצות לקבל הכרה.

אמשיך להיות זקוקה לקהל.

אמשיך לנסות וללמוד לאהוב יותר את עצמי.

אמשיך לנסות לנוע קדימה בלי רוח גבית, מלבד הרוח שלי.

אמשיך לחפש את עצמי.

ומה שיבוא, ומי שיבוא .......