נולד געגוע.

בחיי.

רך וקטן.

בוקע ממני החוצה.

מהנקבוביות של הגוף יוצא.

מהחוויות שאוצרת, נולד.

ואני לא ציפיתי שככה יבוא.

מהר, כ"כ.

שלי כ"כ.

תפס אותי לא מוכנה, בלי מיטת געגוע, עגלת געגוע, בקבוקי געגוע....

פשוט נולד.

בא.

איזה קטע זה להתאהב ככה, בגעגוע.

סתם כי הוא שלי ופשוט כי הוא הגיע.

להרגיש געגוע למשהוא.

להרגיש דרכו געגוע לעצמי ששכחתי מזמן.