היום היה לי את הביקורת השבועית שלי בנוטרים .
כמובן שהרעב והכאבי בטן הישתלמו , והמשקל לא איכזב , אבל כמו בכל ירידה שהיא , תמיד יש מקום לשיפור.
נכנסתי ל"ד ושלר .
כמו בכל פגישה בהתחלה הייתה שתיקה ,
ואז היא התחילה להריץ את השאלות הקבועות :
את חותכת ? פוגעת ? חושבת על המוות ?
מה יכולתי לאמר לה .
תשמעי , אני כל היום בבית , מול המחשב , חברות שלי לא זוכרות בכלל מי אני , וכל מה שאני עושה זה מנסה לחתוך לעצמי ת'וורידים תוך כדיי הרעבה .
זה עמד לי על קצה הלשון ,
אבל לא , בחרתי בדרך הקבועה , בחרתי להמשיך בהצגה .
"כן , הכל כרגיל , קצת קשה אבל אני לומדת להסתדר עם עצמי " .
אחר כך היגיעו השעתיים הריקות בין הפסיכיאטרית לפסיכולוגית ,
אבא שלי רצה ללכת לשתות קפה , אז אני בלית ברירה נסחבתי איתו .
הוא הכרייח אותי להכניס משהו לפה ( הם גילו שאני בצום כבר יומיים ) , ואחרי מסע שיכנועים הסכמתי לאכול איזה סלט ירוק .
היה בו מלא אגוזי מלך , שכמובן לא הסכמתי לאכול ,
ומיד פרץ וויכוח ביני לבינו , על כל השטויות של הקלוריות , שהוא חושב שהוא יודע על זה משהו ,
בקיצור טמבל . ( 150 ק' עד שעה זאת של היום )
חזרתי לבית ספר והיה סיור למוזיאון הילדים בחולון ,
היה דווקא בסדר , ניסבל .
אבל להפתעתי אמא שלי החליטה שהיא בבית כשאני חוזרת , אז כמובן שלא יכולתי לחזור הביתה ולאכול ליידה את הארוחת צהריים הקבועה שלי בחודש האחרון שהיא מורכת ממלפון וחצי גמבה . אז נסעתי ישר לחברה .
המצאתי לה איזה סיפור על ספגטי בולונז מוצלח שאמא של חברה שלי הכינה , והיא כמובן בלעה את זה בלי מלח .
לא הייה לי איפה להיות אז חזרתי הבייתה , הייתי כבר מורעבת והרגשתי שאני חייבת להכניס משהו , אז שמתי לי קצת שעועית ירוקה ושתיתי כוס קפה עם 100 מל' חלב 3 אחוז . ( 100 ק' . 250 כולל הבוקר )
התפגרתי מול המחשב ובפרו אנה, הרגשתי שאני חייבת לצאת ,
אז יצאתי לסיבוב עם חברה שלי בעיר , וישבנו לאכול פיצה - זאת אומרת אני ישבתי והיא אכלה פיצה .
וכמובן שאני כמו אהבלה ,שמנה מטומטמת , חשבתי לעצמי שלא יקרה כלום אם אני ירשה לעצמי טיפה .
אני מצטערת על כל רגע שהכנסתי כל ביס וביס מהסלט היווני המגעיל הזה .
שברתי את השיא שלי .
כבר חודש שלא הכנסתי יותר מ400 קלוריות ביום .
550 . פאקינג 550 חתיכת פרה מטומטמת .
אין יותר דברים כאלה . פשוט אין .
חדשות יותר מעולות מהשבירת שיא שלי , זה שזכיתי בתוספת של 40 מ"ג פריזמה ( יופידו ) ממש כיף חיים משוגעים .
כואמממק , אני מרגישה כמה תלותית נהייתה בכדורים המחורבנים האלללה .
קקי .
פשוט קקי .
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
