לילה...שעת דימדומים בחדר היא יושבת מול המחשב לפתע היא מבינה שמשהו מוזר אכן, פשוט משעמם לה.
ההבנה הפתאומית גורמת לה לרצות לשעשע את עצמה אך אין תקווה שהיא תצליח.
חחחח טוב הפתיחה הייתה בסגנון הספרים הבלשיים סטייל שרלוק הולמס חיחחיחי
האמת שלפני כמה ימים סיימתי לקרוא ספר ממש טוב של ג'נט פיטץ' הרדוף לבן. ספר מאד קשה שלגיבורה בו אסטריד עוברות חוויות נוראית יותר מכל מה שאני יכולה לדמיין אבל באיזה שהוא מובן אני מזדהה איתה, מבינה תהרגשה שלי, וזה מוזר.
האמת שחשבתי על משהו מאד מעניין מכיוון שבדיוק סיימתי לכתוב את הסיפור שלי חשבתי אולי אני יפרסם אותו בבלוג שלי כמין סיפור בהמשכים אבל במחשבה שנייה הוא מאד אישי בשבילי וגם אני חושבת שהוא זקוק לעוד כמה ליטושים אחרונים.
אני ישמח אם תגיבו בנושא כי אני מתלבטת מאד...זה סיפור מאד יפה אבל גם הרקע שלו מאד קשה. על נערה שעברה תרעומת ילדות אבל בכל זאת הצליחה למצוא את אהבת חייה.
בנתיים מחר יש לימודים ולי יש בוחן בעעעע...
אבל למזלי מיום שני יש חופש של שבוע ואז שוב חוזרים לשגרה המשעממת עד טירוף עם בונוס נחמד...לוח מבחנים.
אז ככה שהסמסטר הזה בלימודים לבדו יכול להיות הילה להתאבדות.
אבל לנושא מדכא עוד יותר:
אני לא מצליחה לשכוח אותו...זה כל כך קשה לי לא משנה מה אני עושה הוא לא יוצא לי מהראש...
אולי אני באמת מנסה להתחמק מלהכיר מישהוא חדש בגלל שאני פוחדת להיפגע או אולי כי אני מחפשת שלמות יותר מידי ואף אחד לא טוב מספיק בשבילי. אבל בגלל שאין לי מישהו חדש אני נשארת תלויה בישן, המשומש הבלוי כבר. אבל לפעמים זה קורה שיש פריט לבוש שכמה שישן שהוא לא יהיה לא תוכלו לזרוק אותו ככה הוא. למרות שאני יודעת שאחרי כל מה שקרה ביננו לא נוכל לקיים מערכת יחסים נורמאליים בגלל כל הבעיות אבל הוא לא יוא לי מהראש.
זה גורם לי להרגיש בודדה מאד במיוחד שלחברה טובה שלי יש חבר ואני רואה אותם יחד והם כאלה מאושרים ומאוהבים ואני כל כך רוצה להיות ככה עם מישהוא אבל כנראה שאין לי מזל.
טוב אם אני ימשיך בווידוי החושפני הזה אני יתחיל לבכות אז אני יזוז לי להלילה...לילה טוב קוראי האהובים חייחיח
בבלוג זה
בכל הבלוגים
