וואי לא הייי בבלוג שלי שנים על גבי שנים...
אני לא יודעת אם אני יכולה להעביר מה שאני מרגישה לכתב....משו מציף אותי
חוסר שקט....
ראיתי אותו היום ומשום מה זה עשה לי משהו...אחרי כל כך הרבה שנים...אחרי שכבר שחכתי ממנו ולא ראיתו אותו כמעט שנתיים פתאום...ממש בטעות נפגשנו....
ומה שיותר משעשע שהוא בדיוק רצה להיפרד מחברה שלו שהוא היה איתה איזה 9 חודשים....כמה מעצבן
לפעמים מיקריות וגורל הורסים לי תחיים
ובכלל יש עלי עומס בזמן האחרון ועכשיו התחילו הלימודים והדיכאון יתחיל לחגוג
לא יהיה לי הרבה זמן לעדכן אבל אני רוצה לשלוח לכם תסיפור שלי...כתבתי אותו לבד ואני מקווה שתאהבו אותו....הוא יהיה בפרקים שיהיה מעניין....אז בהצלחה לי...ותגובות יתקבלו בברכה
סיפור על אהבת חיי:
שתיים בלילה דפיקות בדלת "בום בום בום" אמא לבושה בכותונת הלבנה שלה יורדת במהירות במדרגות.
אני יוצאת למסדרון ואמא לוחשת לי לא לחזור לחדר ולא לצאת ממנו לא משנה מה קורה.
היא מתקרבת לדלת אך לפני שהיא מספיקה להגיע הדלת נפרצת ולתוך הבית נכנסים שלושה גברים
"איפה הכסף שלנו אישה?" אומר הגדול מביניהם, שני הגברים האחרים נושאים בידם אלות ביסבול אחד מהם מתקרב לאמא וחובט בה ואני צופה מהצד מחריץ הדלת ושומעת את קריאות העזרה של אימי. אני לא יכולה לעזור אני מנסה לשכנע את עצמי כדי שלא אצא מהחדר,באותו הזמן בחדר הכניסה שלושת הגברים מתנפלים על אימי ואז מופיע אבא בדלת ,חשבתי שזהו ניצלנו, אבל לפתע הבחור הגדול מוציא אקחד ויורה באבא,צרחתי, הם שמעו אותי עכשיו מה אני יעשה?!
כשהם הבינו שיש עוד מישהו בבית הם החליטו לגמור את העניין הם ירו גם באמא ואני כבר לא ידעתי מה לעשות. שלושתם פנו לכיוון החדר שלי ניסיתי לברוח דרך החלון אבל הוא נתקע אז נכנסתי מהר מתחת למיטה אולי הם לא ימצאו אותי אבל אחרי חמש דקות של חיפושים שלושת הגברים משכו אותי מהשערות ממתחת למיטה. אחד מהם אמר בואו נגמור גם אותה אבל הבחור הגדול ביותר התנגד אבל לא הפריע לשני הבחורים השניים להשתמש בגוף שלי להנאתם, הם הפשיטו אותי ואז כבר הבנתי מה הולך לקרות, אז ניסיתי לדמיין את עצמי במקום אחר,לנסות לא לשמוע את הצחוק המגעיל שלהם, לא להרגיש אותם מעלי. ניסיתי להתנגד כמה פעמים, באמת, אבל הם רק הכאיבו לי יותר אז ויתרתי ופשוט הייתי שם, צופה בהם איך הם הורגים את תמימותי, אפילו ביקשתי מהם להפסיק כי אני עוד בתולה, אבל הם רק צחקו יותר. כך הם השאירו אותי שוכבת על הרצפה מדממת ותמהה כשאמא ובאבא בחדר הכניסה ,מתים, וברחו. לפתע קמתי, מצאתי את עצמי במקום אחר, זיעה קרה נוטפת ממני, הבנתי שזה היה רק חלום.
המחזה של אבא ואמא מתים חוזר אלי הרבה בחלומות. גם אחרי שלוש שנים השנאה עדיין מבעבעת בי וההרגשה הנוראית של שלושת הגברים אונסים אותי כמעט ולא יצאה מזכרוני. היה עוד לילה, השמש עוד לא זרחה אך לא הצלחתי לחזור לישון אז החלטתי לצאת מהמיטה. בחדר נוגה יעל ומיכל עדיין ישנו אז יצאתי מהחדר והתחלתי להסתובב בבית ללא סיבה. עברתי מהמטבח לסלון הצצתי לחדר הבנים אבל לא היה שם איש ער אז החלטתי לצאת לחצר ולראות מה מוקי הכלב שלי עושה. כמו שחשבתי מוקי היה ער כאילו חיכה לי שאבוא, התישבתי לידו וליטפתי אותו לאט. בשמים היה ירח כמעט מלא והריח של האדמה הלחה והמעובדת שבקיבוץ הזכיר לי את אותו לילה שישבתי עם אמא בחצר והתחבקנו כל הלילה עד שנרדמו אחת בזרועות השנייה. אפילו לא שמתי לב שדמעה זלגה מעיניי. פתאום משהו סינוור אותי והבנתי שהשמש זרחה ואני נרדמתי ליד מוקי. הכותונת היתה מלוכלכת מהבוץ אז נכנסתי לבפנים כדי להתקלח ולהחליף בגדים. אני חושבת שהשעה הייתה כבר שש אבל אף אחד עוד לא התעורר ,יופי, ככה לא יהיה תור באמבטיה. נכנסתי, היה קר אבל החימום עבד אז החלטתי לעשות מקלחת ארוכה. הבטתי במראה ונשקפה אלי נערה קצת חיוורת עיניים שחורות ועמוקות, רזונת, ואף קטן וסולד שקיבלתי מאימי. לקחתי קצת שמפו וליטפתי את שערי החום הארוך,הוא הדבר היחיד שאני אוהבת בי,חשבתי. כשיצאתי כבר היו קולות התעוררות בבית ואני עמדתי מול המראה מסתרקת כשלפתע ירון נכנס בדלת,נבהלתי, הסתכלתי עליו במבט מתפלא כדי לרמוז לו לצאת אבל הוא עמד שם והתבונן בי כאילו בחיים לא ראה מגבת. הרגשתי נבוכה אבל משהו במבט שלו כבש אותי הוא המשיך להסתכל אבל אז כבר לא רציתי שהוא יילך. חייכתי כבר לא יכולתי להתאפק,הוא צחק, שלח לי קריצה ויצא.
רק אחרי חמש דקות שנשארתי באותה התנוחה התחלתי להבין,מחר אני יקום בת 17.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
