ניצוצות
השארת כאן ניצוצות
כבר אין לאן לרדת
אז מתחיל שוב לעלות
סגרתי את הדלת
נשארו השאלות
הן מסתכלות עליי רק כמה שעות
אמרתי לעצמי שזה לא יכול להיות
כי למה שתרצי להצטרף לטעויות
כל מה שמכביד עליי ולא עוזב
כל מה שפוגע בי ולא כואב
יותר
אשליות
נתת לי אשליות
איך שהענקת אותן בידייך הרכות
כמעט תמיד היו הן מתמתחות ומחפשות
עוד אוצרות
בתחתיות של תהומות
בהן ביקרתי לא פעם
הכל היה כל כך מוכר
ראיתי מקרוב איך שום דבר ניראה
ואיך הכל מרגיש כשכבר לא נשאר דבר
שום רגש
חשבתי שאהיה הראשון עם לב מאבן
שמנסה לנפץ הכל רק בלי להשתגע
בלי ללכת לאיבוד
בלי להתגעגע
כבר ראיתי איך אני עומד מולך
עם זר פרחים
מסתכל לך בעיניים
כשמסביבנו כוכבים
מדליקים את האור בשמיים
שלא יהיה חשוך מדי
שלא אפספס שום סימן בעור שלך
שאראה אותך כמו שאת
איך שאת
כמו שאני אוהב
בדיוק ככה
גם אם את פחות
אולי את לא חושבת שזה משהו הגיוני
הרי תמיד אמרת שאני לא מציאותי
כמעט ולא איכפת לי כבר
את בטח עוד תראי
שזה לא נורא כל כך
לאהוב אותי
וכל המילים שנשארו אצלי בפנים
נעולות בכל מיני תיבות עם מנעולים
כאלה שדי קל לשבור
אבל את לא תתקרבי
הרי את לא רצית בכלל להיות איתי
לא משנה מה שאגיד עכשיו
קצת מאוחר
הברזל כבר קר
ועוד חודש עבר
השקט שלך הוא הרעש הנורא ביותר ששמעתי
לא מניח לי לישון
הוא לא מניח לי לנשום
אולי תלכי
אם את כבר הולכת
אז שיהיה לגמרי
בלי להשאיר כאן שום זיכרון
בלי להשאיר כאן שום סימן
קחי איתך הכל
אל תשאירי כאן
ניצוצות
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
The Orphan