אז היית אומרת

אמא שלי כמובן, ישר נלחצה, החליטה שהוא שוכב מעולף איפשהו אחרי שהוא שתה את עצמו לשוכרה [אנחנו משפחה עם ניסיון בזה, במה אפשר להגיד?] יצאה לחפש אותו ברחובות, ניגשה לכל נקודה שהיא מכירה [כשבנקודה, אני מתכוונת לעמדות שבהן יושבים נרקומנים ושיכורים בשכונה שלי ובאלה מסביב, כשמיותר לציין שבעיר שלי יש מלא כאלה] ושאלה שם אם מכירים את אחי ואם ראו אותו איפשהו. היא נכנסה באיזשהו שלב לאוטו שלה [אחרי שמישהו שם איים עליה בסכין] והתחילהל הסתובב באוטו. באיזשהו שלב צפר לה איזה אוטו, ברכב ישבו שני חברה שאמרו לה שהם שוטרים סמויים [שכיח לאיזור שלנו בשישי בערב] היא הסבירה להם מה קרה ותיארה את אחי.

הם ביקשו ממנה בנימוס להפסיק להסתובב באיזורים האלה, לחזור הביתה ולחכות שהם יעשו את הסריקה הלילית שלהם ואם הם ימצאו אותו הם ידרבנו אותו להזיז את התחת שלו הביתה.

אמא שלי הנהנה ונתנה להם לסוע לעשות את העבודה שלהם, אבל במקום לחזור הביתה המשיכה לסוע ברחבי העיר הלוך ושוב ולצוד את אחי בעיניה.

אחרי כשעה של חיפושים פתאום היא מקבלת טלפון מאחי- 'היי אמא, סליחה שלא ענית לך עד עכשיו פשוט הלכתי לישון בסוף אצל ל' (אחת האקסיות שלו) ואת יודעת שאין אצלה קליטה. רצית משהו?'

כמובן שאחרי שאמא שלי התעצבנה עליו שהוא חצוף שהוא לא אומר לה איפה הוא מסתובב בלילה ושהוא אמור היה להודיע לה איפה הוא מבלה את הלילה, הוא צעק עליה שהוא לא חייב לה כלום ושלא תתעסק בעניינים שלו וניתק לה בפרצוף ואז היא חזרה הביתה וחיטטה לו בדברים וכל הבועה המשפחתית החמה התפוצצה.

אבל אתמול בלילה, כשהיא התקשרה אליי כדי לספר לי, אני יודעת שבאמת הרגשתי שאמא שלי, למרות כל החרא שיש בינינו, למרות שאני אף פעם לא אהיה מה שהיא רוצה שאהיה וזה אוכל אותה ואותי גם יחד, למרות שהיא בתזונה כשהא רוצה וגם כשהיא לא רוצה אז לפעמים מתפלק לה, ואנחנו יודעות לכסח אחת את השנייה כמו שאף אחד לא יודע. למרות שאף אחד לא יודע לשנוא כמו שאמא שלי ואנחנו יודעות אחת את השנייה, אתמול בלילה הרגשתי שהאשה הזאת אוהבת אותי ואת אחי יותר מהכל.

אמא, את יודעת שאני ואת זה אותו חומר.

אף אחד לא הבטיח לי שאם אקום מחר בבוקר השבוע יתחיל ויהיה בסדר.