לא אני לא רוצה להפסיק לכתוב, גם לא רוצה להתנצל על קיומי או על עצם הביקורתיות שלי והמדיניות "ייקוב הדין את ההר" שבה אני נוהג כלפי העולם.
כי לאורכם ולרוחבם של חיי העולם צילק אותי מכל הכיוונים, כי פגעו בי יותר ממה שהגוף והנפש יכלה להכיל , כי אף אחד לא מבין כלום, ואף פעם לא כמוני, וזה טבעי, אבל שאף אחד לא יעז לשפוט אותי! יש לי את כל הסיבות שבעולם לכל מילה קשה ונוקבת שכתבתי פה אי פעם, ושאף אחד לא יבקר אותי על הסיבות והגורמים המוצדקים שלא תלויים בי כמובן, שהביאו אותי להיכן שאני כיום.
זה לא עוד פוסט של הסבר ארוך ומייגע, זה שוב כמו בזמן האחרון פוסט הוצאת קיטור, נשיפת הכאב לפנים שלכם, לתוך חלל הרשת, לעיתים רחוקות זה מביא עימו טובות, אבל הכתיבה היא בשביל עצמי, אין לי כוח לנהל יומן במחברת כמו פעם, וכן אני גם כותב בשביל תגובות וצומי קצת, (זה לא מושך אף אחד אבל זה לא אכפת לי כל כך) אבל בעיקר כי התרגלתי למקום הזה, למרחב הרשת הבטוח יחסית, וגם זה נהרס לי שבוע שעבר. אבל לא, כאמור לא אפרט כעת את שקרה, רק שקרה משהו חמור בעיניי, פוגעני ומקומם מאוד! אבל זה לא יעצור אותי ואת חופש הביטוי שלי ברשת! ואני לא חושש, למרות הסיכוי לפגיעה שוב בחף מפשע כמוני ועוד מידיהם האכזריות של פלוגות הסער. לא מפחד אין לי ממה.
נשארתי שוב לבד, עומד במקום ומביט לאופק, רואה מלפניי את כל מי שבגילי מתקדם, עובד לומד, אפילו לא מצליח אבל מתמודד עם העולם, ואני רק בונה לי חומה, כמו הגטו המפואר שעשיתם לי יפה בתור ילד. אז קיבלתי הזמנה לחתונה ממי שאפילו לא היה כזה חבר פעם, הוא באמת ציפה שאבוא לראות אותו ואת הבוגדים? כבד לי מידי, לא מגיע לו. מה הוא נזכר בי בכלל? בטח לצאת ידי חובה. זה לא משנה, המצב נשאר ומשומר לו, ואני מרגיש כמו הדמויות בסרטים המצויירים שקטנות ככל שהסביבה גודלת, שנעלמות ככל שהן צועקות חזק יותר, ואני צורח אני יודע! אבל נדמה שזה לא יעזור לי.
המחאה שלי תימשך, עד טיפת הדם האחרונה שלי, המדינה ואף אחד לא ינצח אותי, כמה שתשפילו, תפגעו, ותרמסו אותי דעו כי עומד מולכם לוחם נפש אמיתי, כמה שתתנכלו אליי ותשאבו לי כוחות ותטרידו אותי לא תנצחו אותי לעולם. אז אין אבא ואין אימא רגשית (כן הם חיים פיזית אז מה? הוא בחו"ל היא מנותקת ואויבת רגשית שלי והפזמון חוזר פה שוב) אבל אני מחפש אותם בחוץ. אז הילד שבי יביס אתכם כפי שהביס את כולם בגיל שבע.
גם אם אצית את עצמי זה לא ישנה כלום
צריך לגוון במחאות היום
*עצב כמו חשק להקיא רק עם תחושת מחנק אינסופית
בבלוג זה
בכל הבלוגים
