אמובטלת בברלין

כבר יותר מחודשיים אני פה בקביעות. ונכון שאני לא מהמתמידות בדרך כלל אבל נראה לי שזה כבר זמן סביר להגיד שאני כותבת ושניצחתי את יכולת ההתמדה הקלוקלת שלי. (אם זה יהיה הפוסט האחרון שלי אז את פניותיכם הזועמות, אם יהיו כאלה, תפנו ישירות למרפי. אני מסירה אחריות). בכל מקרה השלושה שקוראים אותי בקביעות והארבעה שבאים לבקר כבר יודעים עלי איזה דבר או שניים אבל הינה רשימה של הדברים הכי פחות חשובים שאתם יכולים לדעת עלי:

• אני לא אוהבת שוקולד. יש לזה כמה סייגים קטנים כמו קרמבו, אבל אני לא אוהבת שוקולד. 


• גם לא חומוס, מוסים, עוגות, שסק ואפרסקים. 


• אני מכורה לדאייט קולה, להשרדות ולאח הגדול. היו עוד, אבל נגמלתי...


• אני מבהילה אנשים כתחביב. הדבקתי בזה את הבחור ואת הגדול.


• ילדים של אחרים אני אוהבת בעיקר מרחוק, ומעדיפה שההורים שלהם יהיו בסביבה. זה מוזר כי אחת העבודות שלי היא רכזת נוער.


• הפעם האחרונה שמדדו לי גובה מדוייק היתה בלשכת גיוס. 1.49 ס"מ זה מה שהיה כתוב לי בחוגר. אני טוענת שיש לי עוד שני סנטימטר אבל אין לי שום דרך להוכיח את זה.


• אני אהיה בת 35 בספטמבר. ההורים שלי באוקטובר יהיו נשואים שלושים ושש שנים ואבא שלי בנובמבר יהיה בן חמישים ושמונה, אמא שלי צעירה ממנו בקצת פחות משלוש שנים. ובדצמבר אני אהיה נשואה עשר שנים עגולות.


•  אני משלמת משכנתא כמעט 7 שנים. עוד עשרים ושלוש למנאייק...


• פעם ידעתי ואהבתי לצייר. כבר שנים שלא עשיתי את זה ואני בספק אם היום אני אצליח לצייר בית


• הכרתי את הבחור במשלחת לפולין בכיתה יא, כן, בגיל 16.


• 9 שנים עבדתי בתור מפיקה בגוף תקשורתי גדול. לא למדתי את זה מעולם והתגלגלתי לזה בטעות.


•  יש לי פטיש מטורף לשש קוביות שוקולד מריר של עלית בלחמנית קשר טריה. לא יודעת למה שש, ואמרתי שיש סייגים לשוקולד..


• שני הגדולים שלי נולדו בהפרש של שנתיים ושלושה ימים. שניהם כנראה תוצאה של יום הולדת לבחור.


• את הצעת הנישואין שלי קיבלתי לפני פחות משנתיים. היא הגיעה עם טבעת וכריעת ברך באמצע הסלון אחרי ששלושת הילדים נרדמו.


•  אין לי מושג ירוק מה זה בלוג הגשות. ניסיתי פעם להכנס ולבדוק אבל כנראה שאני לא מספיק חכמה בשביל זה.