אמובטלת בברלין

על בוקר שקמתי בו ולא זכרתי שבכלל הלכתי לישון. כבר שכחתי שיש אפשרות כזו ובחודשים האחרונים יש שוב הבלחות..   

על דאייט קולה קר בבקבוק זכוכית ועל הקרמבו וניל של שטראוס, שמגיע לכבוד היום הולדת והולך שניה לפני שהוא יוצא לי מהאף, על וופל בלגי משובח עם הרבה קרם וניל ועל האוכל של אמא בימי שישי, כי אין כמו טעם של בית.

על זה שהיום הרמתי טלפון ועשיתי את מה שלא היה ברור מאליו. זה טוב גם לילדים אבל בעיקר זה טוב לבחור. 

על אחר הצהריים של כדורגל עם הגדול כשהקטן מנדנד את הקטנה, על זה שלמרות שהיא חולה והוא עוד לא סיים את האנטיביוטיקה הביקורים אצל הרופאים במגמת ירידה. 

על זה שאני יכולה להרשות לעצמי להתעסק בזוטות, לקטר על מסעדה או על הדלת של האוטו. 

על זה שכשהוא בחו"ל אז קשה לי יותר, רוב הזמן הוא בכל זאת בארץ...

על זה שהם שלושה. זה לא ברור מאליו, וזה לא נשכח מליבי לרגע. אם זה היה אחרת אולי הייתי מקטרת פחות אבל הייתי עצובה הרבה יותר. 

על זה שאני מי שאני. עם כל הטוב וכל הרע ובעיקר על זה שטוב לי ככה.