לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

אמובטלת בברלין


ככה פתאום אחרי 33 שנים ושלושה ילדים החלטתי להתפטר. פיק ברכיים מטורף שלא עובר, סיוטים בלילות על ילדים רעבים ושום תכניות קונקרטיות...בערך שלוש שנים אחר כך אני בפתחה של הרפתקאה נוספת, שוב שלושה ילדים, שוב פיק ברכיים ושום תכניות... הפעם רק עם נוף אירופאי.


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

8/2012

ריחות של התחלה


מערכת חינוך יקרה שלי,


היום בבוקר הפקדתי בידייך את שלושת הנכסים הכי גדולים שלי. הפקדתי בידייך את הילד הזה שהפך אותי מילדה חדלת אישים לאמא. הפקדתי בידייך את הילד הכי נפלא שיכולה גגנת לבקש (באובייקטיביות, כן?) והפקדתי בידייך בפעם הראשונה את הנסיכה לבית אמובטלת (אנא התייחסי אליה בכבוד הראוי).


הילדים שלי, שהתעוררו אל בוקר ראשון של מחברות חסרות קיפולים וקישקושים, של תיקי גן ללא מריחות בננה נשכחת ופרורי קורנפלקס עבשים, התרגשו כמו שרק ילדים שניגשים למקום חדש יכולים. הם אחזו בתיקים הנקיים ומיהרו לצאת מהבית, ללכת אליך. לא היה אכפת להם שהכלבה נשארת מיותמת בבית ריק, לא שאו טו טו יהיו שיעורים ולא שאמא לא תהיה לידם להזכיר להם לאכול, לשתות ולהפסיק לצרוח (כשאני חושבת על זה, זו אולי סיבה נוספת לריצה המהירה הזו החוצה..).


ההתרגשות הזו של ילד שחוזר אליך אחרי חודשיים של חופשה ושל קטנטונת שלא פגשה עדיין פינת בובות אמיתית, מזכירה במקצת התנהגות של תיכוניסט מאוהב. הוא רץ לפגוש את בחירת ליבו ורואה בה את כליל השלמות, היא יפה ונעימה ומוקפת חברים ויותר מהכל היא מצליחה לגרום ללב שלו להחסיר פעימה. והיא ילדותית, ותמימה ומשכרת כמו שרק אהבה של ילד יכולה להיות. את כל זה ארזתי הבוקר בזוג נעליים חדשות וקופסת אוכל ושלחתי אליך.


ומכיוון שקיבלת ממני את הדבר הכי נפלא שאני יכולה לתת, ואת הדבר הכי כנה ואמיתי שתוכלי לפגוש, יש לי כמה בקשות קטנות לבקש ממך:


תשמרי עליהם. תחזירי אותם אלי שלמים ובריאים כמו ששלחתי אותם, בלי צלקות נפשיות של הצקות בריונים ובלי טראומות של שנה נטולת חברים.


אנא התייחסי אליהם כאל בני אדם, אני יודעת שאת פוגשת מאות כאלה היום, אבל אנא זיכרי, שכל אחד מהם הוא הדבר היקר ביותר שיש להורה שלו עלי אדמות, תני להם לפחות לפעמים להרגיש את זה. תני להם מידי פעם חיבוק, או מבט אוהד, כזה שיגרום להם להרגיש שהם לא נעלמים בתוך כיתה מלאת תלמידים.


תלמדי אותם קצת מעבר לתוכנית הלימודים החשובה, תסבירי להם על ערכים, על כבוד הדדי ועל השקפות עולם שונות. למדי אותם לכבד כל אדם, כי אני אולי אומרת להם שיש אנשים אחרים, אבל אצלך הם נפגשים. אם תלמדי אותם שאפשר לדבר עם כל אחד, תמלאי להם את הילקוט לחיים.


תדברי אליהם בגובה העינים ותני להם את הקרדיט שהם מבינים. רוב הפעמים זה עושה את העבודה.


ואולי, כל מה שאני מבקשת זו בעצם בקשה אחת: תשמרי על ההתרגשות הזו שאיתה הם רצו אליך הבוקר. תמשיכי להיות אהובה. אל תתני לעובדה שעבר כבר שבוע, או חודש או שנה, לקלקל להם את ההתרגשות של הפגישה.


ממני, שיודעת שמוטלת על גבך משימה לא פשוטה, אבל גם יודעת שאם תרצי, את יכולה..


אמובטלת


 


 

נכתב על ידי imuvtelet , 27/8/2012 11:54   בקטגוריות אופטימיות קוסמית, ילדים זה לא משחק ילדים  
הקטע משוייך לנושא החם: מסתיים החופש הגדול
49 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט




Avatarכינוי:  imuvtelet

בת: 47

תמונה



פרטים נוספים:  אודות הבלוג

הבלוג משוייך לקטגוריות: 30 פלוס , משפחתי וחיות אחרות , החיים מעבר לים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לimuvtelet אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על imuvtelet ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)