אמובטלת בברלין

גברים יקרים.

אני יודעת שאתם רגישים סימפטים ומושלמים. אני יודעת שמי שקורא פה שוטף כלים ומכבס על בסיס קבוע, אבל אני פונה לכל השאר. אלה שהם מעטים, כמעט לא קיימים , אלה שגם בגיל ארבעים עדיין צריכים הוראות:

1. הקראתם סיפור של לילה טוב, ואז עוד אחד ועוד אחד. ואחר כך הרשתם אור דלוק עם שלושה ספרים כל אחד במיטה. זה רעיון יפייפה. מאוד חינוכי.  כששטפתי את הבית למחרת ועם המים נסחפו החוצה ארבעה ספרים רטובים, חשבתי לעצמי שטקס האשכבה שעשיתם להם אתמול היה מכובד להפליא.

2. אני יודעת שקשה לכם להחליט, ושהרבה פעמים היא לא ממש ברורה וצריך ממש להתעמק בה בכדי לקבל החלטה, אבל החולצה שלבשתם היום לעבודה, מלוכלכת או נקיה? בסל כביסה או בארון? על הקולב או לקפל? ולא, על הכיסא בפינת אוכל זו לא החלטה.

3. עם הגרביים זה הרבה יותר פשוט, בחיי, ישר לסל. לא, לא אכפת לי שהם נעימות. לא שסוף סוף מצאת זוג שאתה באמת אוהב וגם לא שיש סיכוי שהם לא יחזרו משם...לסל!

4. כשאתם שוטפים כלים זה נפלא. זה אפילו סקסי ונהדר. אבל צריך קודם לפנות את השייש ואחר כך לנקות את הכיור. אם תזכרו להחזיר את המכסה המחורר הזה שמונע סתימות למקום, אנחנו באמת נשאל למה מגיע לנו כל הטוב הזה...

5. עכשיו הסבר מאוד פשוט, אבל צריך לשים לב, יש כמה פרטים שצריך לזכור אבל בעיקרון זה אפשרי: לאסוף את כל מה שעל הרצפה ולשים על השולחן לא נחשב לסדר. נכון, הרמתם, נכון, הרצפה נראית נפלא, בחיי... מעולם היא לא הבהיקה יותר מעכשיו... אבל השולחן צורח באימה... ושוב, זה עניין לא מסובך: מה שעשיתם לא נקרא לסדר, זה נקרא להעביר בלאגן. נכון, לסדר לוקח עוד קצת זמן... אבל הלו, חסכתם את הריב שאחרי, לא משתלם?

6.הקטע הזה שיש לכם תפקיד ברור בבית הוא מקסים בעיניי. בחיי, אם יש משהו שממש לא מונח על כתפי הוא נהדר, נפלא ומרגש כאחד.. אבל אם נניח, רק נניח, לשם הדוגמא, כן? שהתפקיד שלכם הוא ארוחת הבוקר, ושהם אוכלים אותה על הספה תוך כדי מריחת מעדנים לכל עבר ואחר כך זורקים את הכפית לקיבינימאט ואת הצלחת מתחת לספה, אז זה עדיין מקסים שהכנתם אבל קצת פחות שובה לב...

7. הגעתם הביתה, וכל הילדים רצו אליכם לחיבוק והנפה המפורסמים שלכם, ומיד אחר כך ישבתם איתם לכמה משחקים אחרונים לפני שינה בקונסולה הביתית. שוב התרגשתי, זה נוגע ללב ההקרבה הזו. רק אפשר שזה יקרה לפני 21:00?

8. בואו נניח שהגעתם מוקדם. השקעתם שעות לגו ופאזלים עם הילדים. הוצאתם את הפליימוביל ואת המשחק הזה עם אלפי החלקים המתגלגלים שהם אמרו לכם שאמא אף פעם לא מוכנה להוציא להם. בואו נניח ששעתיים כאלה גרמו לכם לתחושה עילאית של זמן איכות עם הילדים ושהצלחתם סוף סוף לשבת איתם נטו, בלי הפרעות. אם אחר כך תגידו להם לאסוף את הבלאגן הזה מהריצפה בסלון, או אולי תאספו יחד איתם (ולא, לאסוף את הכל לקופסא הכי גדולה לא נחשב שפיניתם, בחיי, באלוהים, שפה אני אמות אם לא!) אז יכול להיות שלא יקרה לכם כלום. נכון, יש מצב שיפול מטאור על כדור הארץ וסתם בזבזתם זמן יקר, אבל רוב הסיכויים שלא...

9. עוד עניין פעוט, קמתם בבוקר וחשקה נפשכם בחולצה. לא זו שבראש הערמה, לא השניה וגם לא השלישית. אחת מהאמצע... עכשיו זה הקטע המסובך, אני יודעת, אבל אם תקשיבו טוב זה יצליח לכם: נכון שזה נראה שאם תמשכו אותה ממש ממש מהר אז כל החולצות שמעליה לא ישימו לב וישארו במקום? ונכון שעדיין לא הצלחתם לעשות את זה מספיק מהר ולכן זה מתבלגן? אז  אני יודעת שזה לא נשמע הגיוני אבל חולצה היא נקבה... הגיון אין לה, נכון? אז אני אסביר לכם ופשוט תקבלו את זה.. צריך להרים בעדינות את כל הערמה שמעל החולצה הנדרשת, לקחת אותה ולהחזיר את הערימה. אני יודעת, זה מטומטם... אבל ככה זה נקבות.

10. אני יודעת שזה נראה כאילו שלא משנה מה יהיו לנו טענות. ואני באמת מעריכה שהייתם איתם כל הערב, ששיחקתם, קילחתם האכלתם ושטפתם כלים. בחיי שאני מעריכה. אני יודעת בדיוק מה זה אומר. אני עושה את זה כל יום. ואף אחד לא מנקה אחרי.