אמובטלת בברלין

כשהתפללתי כל כך לסיומו של החופש הגדול השמטתי פרט קטן מזכרוני. עם פרוץ שנת הלימודים החדשה חוזרים גם החוגים. עכשיו אני אסביר: חוגים, למי שילדיו כבר גדולים והספיק לשכוח, הם הדבר הזה שאתה מוציא עליו הון לא קטן בכל חודש ובתמורה אתה מוצא את עצמך משועבד במשך שעות בתחילה לרכב, אחר כך למושב פלסטיק זול מול מדריך וכמה דרדקים מזילי ריר, וכשהכל מסתיים ואתה לוקח את חבר מריעך חזרה הביתה, הם טוענים שהם רוצים ללכת לפיצה כי "לא עשינו כלום היום".

אז השנה, במסגרת ה"חוגים" שרשמתי אליהם את שני בני האהובים, יש חוג שחיה. בהסתמך על השיעור האחרון, אני מניחה, די בביטחה, שזה יהיה התסריט הקבוע של ימי רביעי בשנה הקרובה: בשעה ארבע וחצי יתחיל מרוץ מטורף אחר בגדי הים- כמו חולצת הספורט, גם הם אף פעם לא נקיים כשצריך אותם ויד נעלמת מחביאה אותם בכל מיני תיקים מצחינים עם ריחות של עובש וחול. כשאלה ימצאו אני אזרזז אותם בצרחות למכונית ומשם ניסע לבריכה העירונית בעיר הקרובה.

שני בנים יש לי, אחד בכיתה ב', פחדן במסווה ושוויצר לא קטן, השני בגן חובה, חושב שהוא לא יצליח בכלום אבל אין בו טיפת חשש לחייו ויש בו רצון עז לזכות בהערכה מאחיו הגדול. מה שהופך אותו לסוג של מתאבד שיעי.

את הקטן מדריך יפים. מקרר רוסי עם מבטא כבד, ספידו הדוק, כפכפי פלסטיק וברית מילה. הוא צועק על חמשת חניכיו והם בתמורה עושים כל מה שהוא מבקש - בסיום השיעור הראשון, הקטן כבר צלל בבריכה של מטר שמונים בלי מצוף רק מהפחד ששיפים יעיף בו מבט אחד מיותר. כשהוא רכב על המצוף עם תנועות ידיים מגוחכות של מי שזה לו שיעור שחיה ראשון, רק המבט של הגורילה הסלאבית בפאתי הבריכה גרם לו לישר את הידיים ולהכניס את הראש למים. הוא אפילו לא טרח להגיד שהמשקפת לוחצת.לדעתי הוא פשוט פחד כי זה פשוט היה גורר מגע ישיר בינו לבין המקרר הנימול.

את הגדול מדריכה אינה. יפייפיה מולאטית עם עיניים כחולות ושיער שנשאר חלק וזוהר גם אחרי שהוא נרטב, חזה שופע והמון רצון טוב. היא מעודדת את הילדים ומחבקת אותם על כל הצלחה. היא מרשה להם לקפוץ ומאשרת להם במבט אוהב שכל כישלון קולוסאלי שלהם הוא הצלחה מסחררת. מבחינתה השניה הזו שבה הבן היקר שלי הואיל בטובו להכניס את ראשו היבש למים היא כרטיס כניסה לריו 2016. בואו נאמר שהילד פורח, בואו נאמר שמזל שהוא רק בכיתה ב ושהחזון שלה עדיין לא מעניין אותו. הבחור שלי לעומת זאת לא פספס רגע אחד משיעור השחיה של הגדול. אני מניחה שהוא יעקוב אחריה, אופס.. סליחה..אחריו בדריכות עד סוף השנה. 

בתום החגיגה, כשהקטן שוחה ארבע בריכות רצופות והגדול למד לזרוק את המצוף כשהוא מחזיק במדריכה הם יוצאים למלתחות. כבר דנתי בעניין הבנים בנות הזה כבר וטרם נמצא פיתרון הולם לשאלה היכן יתקלחו שני ילדי האהובים- במלתחת הבנות, תחת עיני הבוחנות, או במלתחת הבנים- שם הם יתקלחו בלי סבון ומיים ויצאו עם לבושים כל אחד במכנס של אחיו, חולצה הפוכה ובלי בגדי הים.

השעה תהיה כבר מאוחרת וצריך להחזיק אותם ערים עד הבית. כל האמצעים כשרים. והם רוצים פיצה.

שטויות, מחר יהיה חוג חדש..