אמובטלת בברלין

אבא שלי בן חמישים ושמונה. 

אבא שלי בן חמישים ושמונה ויש לו את זוג הכתפיים הכי רחבות שאני מכירה. הוא בן חמישים ושמונה ורק לאחרונה נוספו לו לו קצת קמטים שמקיפים את העיניים הכי כחולות והכי עמוקות שאני מכירה. לפני כל יום הולדת שיש לו, לאבא הזה שלי, אני אני מחפשת מה לתת מתנה למי שעל בסיס יומי נותן הכל לכולם. הוא לא צריך איזה רכב חדש ולא רוצה טיול לאילת, הוא מהסוג הזה של האנשים, שבאמת יהיה מאושר מכל מה שתתן לו ולרגע לא יזכור אם השנה הוא לא קיבל כלום. הוא מעריך מחוות קטנות ונותן הרבה יותר משמעות למעשים.

והשנה, זו השנה הראשונה שאני רוצה לתת לאבא שלי כל כך הרבה, ואני יודעת שאם רק היו נותנים לו לבחור, הוא היה זורק את כל מה שיש לו תמורת דבר אחד. והשנה, זו השנה הראשונה, שאני באמת רוצה לתת לו את מה שהוא רוצה, וצריך, ולא יכולה.

אין לי מכונת זמן שתמנע את התאונה, אין לי דרך להסיר מגבו את המשא. זה שהוא נושא על גבו, כמעט לבדו, מתוך בחירה. כי הוא מאמין שרק הוא יכול לעשות אותה בריאה.

אם הייתי יכולה לתת לו משהו השנה, הייתי מבקשת לתת לו להתפרק. לבעוט בכרית ולבכות במיטה. הייתי רוצה בשבילו שידע שהיא בשבילו בדיוק מה שהוא בשבילה. הייתי רוצה לרגע אחד, להניח אותו בזוג נעלי הקטנות, ולתת לו לצפות בעיני המשתאות. הייתי רוצה שידע, גם אם לשניה, בדיוק את כל מה שאני מרגישה.

יש לי אבא כזה, שלא הכל אומרים לו.  ויש לי אבא כזה שלא תמיד עונים לו. אי אפשר להוציא לידו את כל מה שעובר לך בראש והכל צריך לעבור אלף מסננים לפני שמחשבות הופכות למילים. אז הייתם חושבים שזה אולי לא רעיון כל כך טוב שיעמוד במקומי ויראה את סודותי הכמוסים, שידע בדיוק מה הביקורת ומה הדברים הקשים, אבל אני מוכנה שיעמוד במקומי, ככה חשופה, בכדי שידע לרגע כמה אני מעריכה. את הלילות שהוא מבלה בדאגה אין סופית, את הכניסה הטבעית הזו לכל ריק שיש למישהו בחיים. את זה שהוא עושה הכל בכדי לא לתת לה לשקוע גם אם לפעמים בדרך הוא לא מוכן לרגע לעצור ולשמוע, שיש פה עוד שיכולים לעזור, לה, וגם לו... שהוא לא צריך לקחת הכל רק על הגב שלו ושאנחנו כולנו פה צועדים ביחד איתו.

הייתי רוצה שידע שהוא מודל לחיקוי במלוא מובן המילה, שכל מה שיש בי זו דאגה כנה, שאם הוא ישב לשניה וירגע, לא יקרה לנו כלום, גם עם כל הבלאגן, אנחנו אחלה משפחה.

הייתי רוצה לתת לו שניה, להביט על מה שהוא כן הצליח לעשות מאז התאונה, הייתי רוצה להוריד מגבו לכמה דקות את המשא. זה שנושא רק אבא שראה את  את הבת שלו במצב הכי נורא וידע שמעכשיו כל מה שהוא הכיר השתנה.

מזל טוב אבא, פשוט כי אני אוהבת אותך.