אמובטלת בברלין

יש לי שאלה פשוטה, קטנה, ואולי למישהו תהיה כאן תשובה.. למי זה כאב כל כך העניין הזה של יום האם? מי ישב, הסתכל על לוח השנה, ראה שכתוב שם יום האם ואמר לעצמו שאולי היום, עם כל המשפחות החדשות ועם כל האבות החדשים עדיף שהיום הזה יהיה חגיגה למשפחה?

כשהייתי קטנה והיינו מכינים בגן סיכה לאמא וכרטיס ברכה, זה הכריח אותי להגיע הביתה ולתת לאמא שלי מתנה עם חיבוק ונשיקה. כשגדלתי קצת היינו הולכים לאבא שלי ולוקחים ממנו הלוואה, ככה הוא גם "נזכר" מה התאריך ואחרי העבודה היה חוזר גם הוא עם מתנה. ואמא שלי שקיבלה בערך עשרים ציורים, סיכות ואיצטרובלים בלכה, התחילה סוף סוף להינות מפירות היום הזה וראתה קצת השקעה בחזרה. נכון, חגגנו לה ימי הולדת, ואפילו מידי פעם סתם אמרנו לה תודה, אבל בערך כשהגענו לגיל בית ספר אמרנו לה תודה על מה שהיה ברור מאליו שהיא עושה. הכביסה, האוכל, השיעורים, הדברים האלה,  שאמהות עושות וילדים בכלל לא רואים. 

ואז יום אחד זה השתנה, ומישהו, שכנראה לא היה מעולם אמא, החליט שיום האם לא מתאים לעת החדשה, ושמהיום חוגגים את חדוות המשפחה. ואמא שלי, שהיתה ועודנה, אחת האלופות, הכריזה שזה יהיה העניין מעכשיו ושיום המשפחה זו ה-חגיגה. שעל מה שיש לה גם היא צריכה להגיד לנו תודה.. יש לה ארבעה ילדים ובעל אז היא היתה קונה חמש מתנות, עוטפת אותן יפה ומכינה חמש ברכות..אחר כך היא הכינה ארוחת ערב חגיגית ואבא שלי היה חוזר מוקדם, וכולנו ישבנו לשולחן אחד והרגשנו נפלא.. ואני מניחה שלזה התכוון המשורר. זמן איכות, חגיגה, כולם יחד, מה רע? אבל אמא שלי שמעולם לא קיבלה חמש מתנות חזרה, וגם לא תודה על הארוחה, איבדה את העניין הזה שבו אומרים רק לה תודה יזומה. 

היום, לפני שמגיע הל' בשבט המיוחל, מבקשים בגן תמונה משפחתית ומחזירים לי אותה מנויילנת עם ציורים של לבבות. אני מקבלת ברכה למשפחה במסגרת ועוד ומגוון ציורים בהם הילדים הנפלאים שלי ציירו אותי ואת הבחור (עם ראש מרובע) את האח והאחות (הוא כחול, היא ורודה) והם אפילו לא שכחו לצייר את הכלבה. במסיבה אף אחד לא עומד מול כולם ושר "כי אמא שלי היא אמא שלי היא האמא הכי נהדרת" כמו שאני עשיתי בגיל ארבע, ואף אחד לא ניגש לאמא שלו ומושיט לה מתנה. כולם רוקדים יחד על אמא ואבא ואח ואחות ואחר כך המסיבה נגמרת ואני יוצאת ומחייגת לאמא שלי, ומדברת איתה סתם, על הא ועל דא. ולא שוכחת בסוף להגיד לה סתם תודה.

והיום אני אשלח לה זר פרחים ואגיד רק לה שאני באמת באמת אוהבת אותה, אני אגיד לה תודה על כל הדברים שהיא עושה, סתם כי היא אמא שלי ואני דורשת תחזוקה.

ואין לי בעיה עקרונית עם יום המשפחה, כמו שאין לי בעיה עם להגיד גם לאבא שלי תודה, אבל אני חושבת שלאמא שלי מגיע יום מיוחד , רק בשבילה, וחושבת שצריך להגיד לאמא שלי שאני מעריכה את מה שכל כך ברור לי ולה, ולהגיד לה תודה על זה שהיא פה בשבילי. בלי ספק, בלי אולי, פשוט ככה, כי היא אמא שלי .וכי יום אחד נולדתי דווקא לה ואז בדיוק כשהתחילו החיים שלי השתנו החיים שלה.