אמובטלת בברלין

את היומולדת של שנה שעברה חגגת בעננים. החלומות היו הכי גדולים שרק אפשר, העולם היה מונח לך בתוך כפות הידיים. ועשית את הצעד הראשון בכדי לטרוף את העולם. את היומולדת של השנה את חוגגת עם הרגלים עמוק באדמה. החלומות קטנים יותר, והעולם...נו, עכשיו את יודעת מה הגודל האמיתי שלו...

האמת היא שהשנה האחרונה היתה הכל חוץ מזו שאיחלת לעצמך. לא תיארת לעצמך שיותר מחצי ממנה לא תלכי בכלל על הרגלים. בטח לא חשבת שתבלי חלק כל כך נכבד ממנה על מיטות בתי חולים מוקפת בכל מי שאף פעם לא רצית להיות חלשה לידו. בטח לא חשבת שתצטרכי לבקש עזרה, עשרים ואחת שנה לא ביקשת, למה פתאום להתחיל?!

כתבת היום בספר הכחול שלכל אחד יש יום מיוחד בשנה, שהיום זה היום שלך.. ואני רציתי להעיר לר שם שאת טועה. לך יש שנים כאלה. יש את היום ויש את היום שבו נולדת מתוך התאונה. יש את היום, שמהיומולדת הקודמת שלך התבגרת בדיוק בשנה. קמת בבוקר והרגשת קצת יותר גדולה. את עוד לא בגיל של הקמטים אבל כבר יש לך סוג של משא... ויש עוד יום אחד, שממנו ועד היום עברו קצת פחות מתשעה חודשים. אבל גדלת בו בכל כך הרבה מובנים, והפכת מילדה רעבה שעוד שניה טורפת את כל מי שעומד בדרכה לכזו שעומדת מול כולם ויודעת בדיוק עד כמה היא יכולה.

את עוד לא רצה את מרתון ירושלים אבל את יודעת שאם רק תרצי גם לשם את מגיעה, את עוד לא התחלת ללמוד אבל את כבר יודעת שאין מקום שיגיד לך שאת לא יכולה. י

את שנה שעברה חגגת בעננים, חשבת שאת מינימום הבת של אלוהים. השנה את חוגגת נטועה באדמה, אבל את יודעת בדיוק כמה את גדולה.

אני לא אומרת שהדרך היתה פשוטה, ולא כולם הצליחו לשרוד אותך ולא כולם צעדו איתך מההתחלה. אבל מי ששרד, ומי שהצליח, קיבל מתנה עצומה. והיום, שלושה וחצי חודשים לפני היומולדת הבא, אני יכולה לשבת, לנשום שניה ולהרשות לעצמי אפילו להזיל לידך דמעה. את כבר יודעת שלא משנה כמה עזרה תקבלי, את לעולם לא תהיי חלשה, את יודעת שמי שנמצא לידך יהיה לידך לא משנה מה ואת יודעת שכשאת מקבלת את לא פחות מעניקה.

שנה שעברה איחלתי לך מכל הלב את מיטב האיחולים, השנה אני יודעת שאת תגשימי גם בלי שאני אקשקש קישקושים. את תגעי בשמיים ותטפסי עד לעננים. שנה שעברה חשבת שתקפצי ותקטפי חתיכה מכוכב, השנה את יודעת שהטיפוס יהיה מר, וקשה  ואפילו מייאש. אבל את גם יודעת שהוא לא ימנע ממך להביא אלינו קצת מהזוהר הזה ששמור רק לאנשים הכי מיוחדים.