לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

אמובטלת בברלין


ככה פתאום אחרי 33 שנים ושלושה ילדים החלטתי להתפטר. פיק ברכיים מטורף שלא עובר, סיוטים בלילות על ילדים רעבים ושום תכניות קונקרטיות...בערך שלוש שנים אחר כך אני בפתחה של הרפתקאה נוספת, שוב שלושה ילדים, שוב פיק ברכיים ושום תכניות... הפעם רק עם נוף אירופאי.


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

3/2014

חומות של תקווה.


סליחה כן? אני מתנצלת מראש... אני הולכת לעבור על הדיבר האחד עשר של תורתינו הקדושה והראשון של עולם ההורות: אני הולכת ללכלך על הילדים שלי.


אני מבקשת סליחה מראש מכל מי שיפגע ומי שסתם חושב שאני צריכה להיסקל בכיכר העיר מוזמן לנטוש את הבלוג בזעם (אייקון של טריקת דלת מצורף לקוראי הנאמנים) אבל אני חושבת שהרווחתי ביושר את זכותי ללכלך. שמונה וחצי שנים אני מקנחת להם את האף, מחליפה חיתולים, מסיעה, מכבסת, מבשלת .. ו99% מהזמן אני אפילו עושה את זה באהבה רבה.


ולפעמים... רק לפעמים... אני מקללת בלב.


אבל פעם אחת, בשמונה וחצי שנות אמהות, לשלושה ילדים כמעט מושלמים... מותר לי לקלל קצת בקול.


מותר לי לעצור לפעמים, להסתכל על שלושת הטפילים הנפלאים האלה, ולהגיד שאני יודעת מי חינך אותם, ושאלוהים עדי, אני יודעת שהיו לו כוונות טובות, אבל כ!#י  ר%$ק, אם המורה שלך היתה מעיפה לך סטירה הייתי מבינה אותה.. ושאם לא היינו היום באמצע הרחוב, סביר להניח שהייתי מתעלמת לרגע מהעניין הזה שלא מרביצים לילדים ונותנת לך להרגיש פעם אחת ולתמיד למה דווקא כדאי לך לפחד ממני. ואת, אם לא תפסיקי לצרוח ברכבת ולחפש לך קהל אוהדים שירחם עליך וישלוף עוד שוקולד יש מצב שתתחילי ללכת ברגל לגן. כן, גם במינוס שבע עשרה וגם אם ינשור לך האף. נגמרו לי הרחמים.


מותר לי להכנס לשירותים, אחרי הפעם השמונה עשרה שניקיתי אותם השבוע (ורק יום שלישי, כן?!) ולתהות לעצמי אם לא עדיף לרדת לשלם יורו לשירותים במסעדה למטה ולעזוב אותם לחטוף צפדת מהזוועה הזו. ואני תוהה לעצמי מה יקרה אם לא תכין שיעורים היום, והפוסטמה הזו שמלמדת אותך תצטרך להתמודד עם הזוועה במקום שאני אהרוס לעצמי את כל אחר הצהריים. או לחילופין שאתה תיכנס לחדר שלך, תסגור על עצמך את הדלת ותצרח על הכריות שזה לא פייר, כי לי כבר נמאס לשמוע את זה. כן, אני יודעת שאתם חיים בכלא. כן, אני יודעת שהתנאים פה נוראיים- כי מותר לראות טלויזיה רק אחרי השיעורים וצריך לפנות את השולחן אחרי האוכל ולאסוף את הפליימוביל לפני שהולכים לישון. וזה סתם ביזבוז של זמן יקר. שבו אתם יכולים לריב, או לריב... וגם קצת לריב או אפילו לריב.. אבל אני אמא נוראית. בחיי. אני אפילו מודה שלפעמים בא לי לתת לכם סטירה. ואנשים קוראים את זה. אני במקומכם הייתי פונה להנהלה וקובלת על התנאים. או מתקשרת לסבתא לבקש חנינה.. לכו תדעו, אולי זה יעזור.


אבל בנתיים, עד שסבתא תדון בעניין ותחליט אם היא באה להציל אתכם מהאמא המזעזעת שלכם או מעניקה לכם שיפור מהותי בתנאים כדאי שתאספו את הפליימוביל מהריצפה, תסיימו את השיעורים ותערכו שולחן. 


המפתח לWII ולטלויזיה נמצא אצלי. גם השאלטר של החשמל בחדר שלכם. 


אבל יש תקווה, אם תסדרו את החדר תמצאו את הכפית שזרקתם מתחת למיטה. שמעתי שאפשר לחפור עם זה מנהרה. 

נכתב על ידי imuvtelet , 4/3/2014 17:22   בקטגוריות ילדים זה לא משחק ילדים  
63 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט




Avatarכינוי:  imuvtelet

בת: 47

תמונה



פרטים נוספים:  אודות הבלוג

הבלוג משוייך לקטגוריות: 30 פלוס , משפחתי וחיות אחרות , החיים מעבר לים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לimuvtelet אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על imuvtelet ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)