אמובטלת בברלין

כבר די הרבה זמן אני תוהה לעצמי אם מותר לי לכתוב על זה בכלל. אבל פעם אחת ראיתי, במקרה, קטע מ"עממיות". ושקלתי.. אחר כך קראתי מחקר שאמור להיות מחקר רציני שטען שילדים למשפחות מעורבות יזדהו ברובם עם החלק המזרחי שלהם כי היום יותר נעים להיות מזרחי. ודגדג לי קצת ...והיום אייל גולן טען שאני לא רקדתי לו על הדם אבל שהבחור כן. ובעיקרון הוא חצי צודק... כי הבחור אכן רקד לו על הדם, אבל אני הרקדנית הראשית במשפחה. 

אני נשואה כבר כמה שנים טובות לבחור די גזעני. יש לי גם כמה חברות טובות שטוענות שיש במזרחים כמה שעדיין אוכלים בננות בהחבא ופולים כינים אחד לשני בתור בילוי לילי. וזה בעיקרון די מצחיק אותי... אני אפילו מאוד מעריכה סוג כזה של הומור, בעיקר ממי שיודע לצחוק גם על עצמו. אבל יש כמה מקרים שבהם כל הסיפור הזה של השד העדתי מפסיק להצחיק אותי.

כי אני מאמינה שיש אפליה. ואני מאמינה שעוד חמישים שנה כבר לא תהיה, אבל שלילדים של האתיופים עדיין תהיה תחושה של קיפוח. תחושה די מוצדקת אפילו... אבל שאולי עוד מאה גם זה יעלם.

אמא שלי נולדה למשפחה שיש בה שנים עשר ילדים. לא בגלל שילדים זה שמחה ודה מור דה מרייר אלא כי ככה היה נהוג בתרבות שההורים שלה הגיעו ממנה. היא לא סיימה תיכון כי לבנות זה מיותר, בטח שלא שירתה בצבא כי למה?! והתחתנה בגיל עשרים כי מישהו היה צריך לקחת אותה מאבא שלה. אחרי תשעה חודשים הגעתי אני ואמא שלי התחילה לגדל ילדים. כי זה מה שאמא שלה עשתה. ככה גם עשו האחיות הגדולות שלה וככה גם עשו הנשים של האחים הגדולים שלה. 

אמא של הבחור נולדה למשפחה של שני ילדים. עם אבא שיודע שמה שהכי חשוב בחיים זה חינוך. אז היא למדה לנגן וסיימה תיכון והלכה לצבא ואחר כך לאוניברסיטה וכשהגיע הבחור היא אחזה במשרה ממשלתית אבל עברה להיות מורה למתמטיקה בכדי  שיהיה לה יותר נח עם הילדים.

אבא שלי, לעומת זאת, חשב שתעודת בגרות מיותרת והלך לסדנת רכב כי זה היה מה שהלכו אליו החבר'ה שלו מהמעברה. לרכב וגם לזגגות ונפחות.

אמא שלי היתה ועודנה אישה חכמה, והיא ידעה שיעבור הרבה זמן עד שהיא תשלים תעודת בגרות אז כדאי שלפחות הילדים שלה יעשו עם עצמם משהו והיא דאגה שנלמד. אולי לא כמו שהיינו יכולים, כי 70 היה לגמרי בסדר מבחינתה, אבל זה שסיימנו תיכון היה יותר ממה שהיא עשתה וזה היה ההישג שלה. כולנו עשינו צבא למרות שלמדנו בבתי ספר דתיים לחלוטין.  ובכלל, זה שהמשכתי לאוניברסיטה מילא את החזה של ההורים שלי בגאווה. בעיקר כי זה היה לא מובן מאליו. בכלל לא מובן מאליו.

אבל לבחור היה ברור שהוא ממשיך ללמוד. האוניברסיטה שלו היתה המשך ישיר ונורמלי לחיים. אולי בגלל זה הוא היום ד"ר בחור ואני רק B.A בחורה. 

אנחנו ביחד כבר יותר מעשרים שנה, ואני הראשונה להודות שיש הבדלים. הבדלים בגישה, הבדלים בחינוך, באוכל, במה שאנחנו חושבים שנכון או במה שאנחנו חושבים שחשוב. גם בגלל שכל שני בני אדם זה שני עולמות אבל גם כי באנו ממשפחות אחרות. הוא מצד אחד ואני מהצד השני.  והם ברורים כל כך ההבדלים האלה שאפילו הילדים שלי שמים אליהם לב. לי נראה  שאפשר לחיות ככה. עם ההבדלים. עם זה שאנחנו אחרים וזה לא צריך להפריע לנו לחיות, אבל זו כנראה רק אני. 

כי אז מגיע נאור ציון ועושה סידרה שלמה על להתבייש במי שאתה. או על כמה זה מצחיק להיות פריחה במסווה, או אין לי מושג אפילו כי לא ראיתי מספיק  בכדי לכעוס.

או שמגיע אייל גולן. והוא טוען שבגלל שהסבא והסבתא שלי נולדו במרוקו וטריפולי אני לא רקדתי לו על הדם. או שמה שבעצם מה שהוא טוען שאני הייתי סלחנית יותר. אולי שמבחינתי זה בסדר. או אולי שהבחור  קיבל חינוך יותר טוב.

ואז אני מתעצבנת. (וזה לגמרי בסדר, כי אני כאמור קצת מרוקאית וזה, כך מתברר, תירוץ קביל בבתי משפט) כי אני חושבת שמה שהאנשים האלה עושים זה לטעון שיש יותר טובים ופחות טובים. שאין משמעות למעשה או לאדם שעשה אותו אבל יש משמעות לצבע. ואני לא מאמינה בזה. ויותר מזה, אני כן מאמינה שבן אדם שמשתמש במזרחיות שלו בכדי להגן על זה שמישהי בת 16 ירדה לו ליד אבא שלו הוא אידיוט. אמנם  אידיוט מזרחי, אבל עדיין אידיוט. יש גם אשכנזים אידיוטים (נניח אולמרט...?) אבל גם האשכנזים האידיוטים וגם המזרחים האידיוטים חושבים שאני אידיוטית. ולפחות בזה יש שיוויון.

זה מעצבן בעיני שדווקא זמר, שבמקרה הוא גם מזרחי, שממלא היכלים על בסיס יומי, ושיש המוני אנשים שקונים כרטיסים בכדי לשמוע את הקול הבאמת מיוחד שיש לו מעז לצעוק שהוא מסכן. והוא לא צועק שהוא מסכן כי הוא עשה מעשים שבעיני צריכים לשבת עליהם בכלא גם בלי שום קשר לחוק, ולא כי אבא שלו הוא גם אידיוט וגם פושע אלא כי האשכנזים רקדו לו על הדם. 

ואני לא. איזה פיספוס!  

ועכשיו, שניה לפני פסח, מתברר ששפכו פה דם יהודי ואני כאמור לא רקדתי מספיק... אין  ברירה, אני ניגשת לעשות מזה מצות.

חג שמח!!