אמובטלת בברלין

אם אני אעשה משאל בין כל חברי ומכרי אני בטח אמצא של-49% מהם יש HOT, ל-49% האחרים יש YES ועוד שני אחוז מתמודדים עם העדר הכבלים בחייהם. מה שבטוח יצא במשאל המאוד מייצג שלי זה ש100% מהם לא מרוצים מהמצב. או שאין תכנים איכותיים או שהמחיר בשמיים או שהשירות זוועה או שאי אפשר להתנק או ש... או ש...

וגם אני פעם הייתי בהוט. בטריפל... והייתי לא מרוצה, והמחיר היה גבוה, והיו ניתוקים באינטרנט, ואז כל הבית היה מנותק, ואחר כך אני ניסיתי להתנתק ועשו לי את המוות. כמו לכולם.

אבל אז הגעתי לברלין.  

וזה בערך כמו להגיד שעליתי למנהרת הזמן, דאג וטוני אמנם לא נפלו ליידי בכניסה למרכז שירות הלקוחות אבל אני בוודאות חזרתי 20 שנה אחורה.

הבחירה בין הוט ליס הגרמניים היתה מאוד פשוטה. להוט שלהם היתה נציגה דוברת אנגלית. ליס, לעידן לפלוס ולצלחת לווין לא. נגמר הויכוח. היא הדפיסה מליוני דפים בגרמנית, אמרה לנו מה הסכום החודשי שאותו נצטרך לשלם הסבירה עד כמה שיכלה מה השירות כולל וחזרה 76975 פעם על העובדה שאנחנו חתומים לשנתיים. יש התחייבות. אין אפשרות להתנתק. אין אופציה לעבור חברה. ושגם אם יפול טיל על הבית השכור שלנו ויהרוס את תשתית האינטרנט אחרי שחייזרים יבואו ויחמסו את הראוטר הראשי של החברה אנחנו עדיין נמשיך לשלם. ככה זה בכל חברה. ידענו את זה. אז חתמנו. מיד אחרי שהיא ווידאה שבלי חַרַטות בלי בַטלים סטופ AAAAAדום, היא אמרה לנו שיבואו עוד שמונה שבועות לחבר. זאת אומרת ש מ ו נ ה שבועות, כן? כאילו 56 ימים, כן? זאת אומרת חודשיים, כן? אבל ביררנו. וזה ככה בכל מקום. אז שתקנו.

משחלף הזמן וחשבון הסלולאר שלנו נסק לגבהים בלתי אפשריים הגיע איזה בחור לחבר את הבית שלנו לקו האינטרנט.

אירופה מכירים? אז יש שם גרמניה, כן? הבירה שלה, ברלין, שמעתם? אז אנחנו גרים במרכז. בתוך הבפנוכו של האמא של המרכז. לטיסה מאפריקה לוקח כמה שעות בכדי להגיע אלי הביתה, אבל לאינטרנט טיפ'לה יותר.. כי הלך הבחור ואינטרנט אין.  הלכנו שוב אל התחנה של השירות של הלקוחות. למה? כובע! בחיי. יש טלפון. אפשר להתקשר. ולהמתין בין 40 דקות ליומיים וחצי. אבל אז הם מנתקים. זה הרגע שבו חשבתי שמצאתי את יעודי בברלין. אני רוצה להיות נציגת שירות לקוחות של יס גרמני. יש לי את כל הדרישות: 0 סבלנות, יכולת טכנית מתקדמת שכוללת ניתוק שיחה אחת תוך כדי מענה וניתוק מידי לשיחה הבאה ויותר מהכל: אין צורך בגרמנית. גם לא באנגלית או עברית. שפת הסימנים יכולה אולי לעזור, אבל לא חובה.

טו מייק א לונג סטורי שורט שלושה ימים מאוחר יותר האינטרנט הבייתי שלנו התחיל לפעול. הטלויזיה שידרה תוכן (איכותי) בגרמנית והיה לנו קו טלפון ביתי. זה היה כאילו אלוהים בעצמו ירד ונישק את דלת הבית שלנו. 

כל הסיפור שסיפרתי עד כה היה רק סיפור אחד וקצר, כי השני והארוך התנהל במקום אחר לגמרי... בחשבון הבנק שלנו. שילמנו במשך חודשיים את החשבון (בלי להיות מחוברים בפועל, כן?) וקיבלנו בנפרד חשבון על ראוטר וממיר. שילמנו אותו אלא שאז הגיע אחד זהה בדיוק אלינו הביתה. שוב הלכנו את התחנה של השירות (כי עדיין לא התחלתי ממש לעבוד בשירות לקוחות הטלפוני. בשניה שאני אתפוס אותם אני אבקש פקס לשליחת קורות חיים) ושם הסבירו לנו שהיתה טעות. צריך לשלם שוב. ונקבל זיכוי, לא לדאוג. לא דאגנו. ברור. שילמנו. שוב. יום אחד גם נזוכה על זה. בחיי. באלוהים. שפה אני אמות אם לא.

אחר כך גילינו שחוץ מהסכום הלא קטן בכלל שאנחנו משלמים כל חודש גובים מאיתנו גם שמונה יורו בשבוע. על מה אתם שואלים? ניגשנו לברר. זה לקח לנו שבועיים לגלות מה הסידור עבודה של הנציגה עם האנגלית. כשתפסנו אותה היא שאלה למה באנו רק עכשיו, ובמקום לשבור לה את הראש ולהתאבד הסברנו לה יפה שהיא היחידה שמוכנה לדבר איתנו. היא בדקה מה שבדקה במחשב והסבירה לנו שצריך להתקשר לשירות לקוחות. זה שיושב בהולנד. כי זה חיוב של חברה הולנדית. היא לא יודעת על מה. והיא לא יכולה לבטל. תתקשרו להולנד. 

התקשרנו להולנד. לקו של החברה ההולנדית. זה שמנותק. זה שיש בו הודעה בהולנדית שגם השכנה הגרמניה שלנו, שבעלה הולנדי, לא הצליחה להבין (זה לא אני דפקתי לה על הדלת. זה הבחור. הוא הרבה יותר אמיץ ממני בכל מה שקשור לדפיקה על דלתות של גרמנים...)  

הנציגה עם האנגלית (לקחנו את הסידור עבודה שלה לכל השבוע+שבועה שהיא לא מחליפה משמרת) ניסתה גם (מהטלפון שלי... זו שיחה לחו"ל) ואז מנהלת החנות הגיעה, ואמרה שזה בכלל לא קשור אליה ושנפנה לשירות לקוחות. ואז הזו עם האנגלית ריחמה עלי (אולי בגלל שאישה בת שלושים ושש ששוכבת על הריצפה ברחוב תולשת שיערות וצורחת אבל מה עשיתי רע בחיי?! זה לא מראה מלבב ) והתקשרה לשירות לקוחות והשיגה לי מייל של החברה ההולנדית. זה לקח רק חודש. שבו כמובן שילמתי שמונה יורו בשבוע חוץ מהחיוב החודשי... אבל החיוב בוטל. זאת אומרת, אין לי מושג על מה שילמתי כמעט חודשיים... יכול להיות שאני בעליו החוקיים של פיל אסייתי לבקן או שהיתה תחת חסותי נערת לווי צ'כית, אבל כרגע אני משלמת רק את החיוב החודשי. ועוד חמישה יורו. בחודש. אולי על ימי החופשה של הצ'כית... עוד לא מצאתי בי את הכוחות הנפשיים לברר.

מכיוון שאני לא הישראלית היחידה בברלין אני יודעת שזו לא רק אני. שחברות האינטרנט/סלולאר/טלוויזיה פה הן כאלה. ששירות לקוחות פה זה סוג של עינוי סיזיפי מתמשך שמטרתו לשלוח אותך לשנה במנזר בודהיסטי (כשהחשבון בנק פעיל..) וגם אז לא בטוח שתצליח להרגע. בכל מקרה אני חושבת שהרווחתי ביושר את הזכות להגיד בקול:

 כ#$ א#&$ק!!!  תמותו!!!