Pride,pain,rain,and the beauty of life...
Well you built up a world of magic...
...Because your real life is tragic
|
| 6/2011
דיוקנו של הפקפוק
היא שכבה לה ככה בתוך השמיכה. מכורבלת בעצמה כאילו בורחת מהאוויר עצמו. המיטה כולה מתמלאת בדמעותיה שנוצצות מתוך עיניה כמו תכשיט בוהק בפיו של עורב. היא לא תצייר יותר. היא לא תנקה שוב את המכחולים הישנים, או תביים את אמא ואבא צוחקים אל עדשת עיניה המסונוורת, היא לעולם לא תחזור לעצמה. אמרו לה ״תנווטי את הכאב אל היצירה, אל האמנות״ וכשניסתה זאת התמלאו קירות הבית ודפנות המקרר בציורים ענקיים מלאי דם וחשיכה, פנים בוכיות וחתוכות לעשרות חתכים. אז הם אשפזו אותה. הם כבלו אותה למיטת חלודה, חפפו את ראשה במים וסבון ודחפו לה את הכדורים עמוק בגרון. ויום אחד היא הגיעה, אחת כזאת מפוקפקת, אחת כזאת מפונקת שדרשה ממנה ציור, דיוקן של הפקפוק עצמו, ללא האדום הצורב וללא השחור האלים. ומשום מה היא הסכימה, היא יושבת לה עכשיו באיזו מרפסת אחורית, לוגמת מתוך כוס פלסטיק תה מתוק וממתינה שהזאתי תתמקם על הספה. היא מציירת, ידיה עולות ויורדות בקצב מסחרר כאילו שהיא מנגנת,מנצחת על סימפונייה ענקית בעזרת מכחול טבול לבן, לשונה מבצבצת מבין שפתי השני שירשה מאמה, מצביעה על רמת הריכוז המופתי שלה, אלוהים יודע מה עובר לה שם בראש. היא עוצרת פתאום,מביטה מבט אחרון בפקפוק ואחד בדיוקנו, אלוהים אדירים! היא חייכה, מנסה להסתיר את הסיפוק בין לחייה האדומות , היא מקבלת חיוך בתמורה וחוזרת אל המיטה. היא שוכבת לה ככה, עמוק בתוך השמיכה, בראשה רק תמונות אדומות ושחורות על דפנת המקרר.
| |
| כינוי:
מין: נקבה
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
