בואו נדבר על אכזבה.
אני כל הזמן מתאכזבת מעצמי בזמן האחרון..
אולי זה כי אני פשוט לא יכולה להפסיק.אולי כי אני מכורה.
אתם מבינים,מבחינתי,כל מי שמגדיר אהבה כשמשהו טהור וטוב,או כדבר עילאי או אפילו כמטרה,
הוא בעל בעיות פסיכולוגיות חמורות ביותר.
או שהוא אף פעם לא התאהב.
בעבר,תמיד שאלו אותי אם אני מאמינה באהבה,ותמיד עניתי שכן.
היום,אני יודעת שאני מאמינה באנשים,אנשים שעושים לי טוב,אבל לא באהבה.
הקעקוע שלי מסמל איזון,חופש,ואיך להשתמש בו בתבונה.
הוא גם מסמל תקופה מסוימת שלי,שבה הדברים עיוורו אותי והעולם סבב סביב דבר אחד טיפשי,
אהבה.
בזמן האחרון אני ממש מאוכזבת מאחת האחיות שלי,היא פשוט עושה שטויות.
ואני לא מאשימה אותה,עובר עליה משהו קשה...
אבל אני,בגלל כמה שאני אוהבת אותה מאמינה לה כל פעם מחדש וסומכת עליה כל פעם מחדש,
היו לנו בעיות של אמון עוד לפני,וכשאני אני מנסה לחזור לתקופןת של לפני,אני חוטפת
את היריקה הזאת ישר בפנים,ותופסת אותה כל פעם מחדש כשאני אחר כך בורחת לשירותים ובוכה.
אני גם מאכזבת את החברים שלי לאחרונה,איך אני יודעת? הם אמרו לי.
האמת היא,שאין יום אחד שאני חווה את האכזבה מכל כיוון ומקום כלשהוא.
אפילו שאני מתבכיינת פה אני מרגישה מאוכזבת,כי אפילו במקום שלי אני לא מצליחה לבטא את עצמי.
אני מאוכזבת מהפיתויים שאני לא מצליחה להתנגד אליהם,ומאלה שאני כן מצליחה.
היו לי כל כך הרבה הזדמנויות,להצליח,לשכוח,להרים ולהפיל,להגיע גבוה...
אבל כל הזמן הזה,משהו עצר אותי.
איך אפשר לזרוק הכל ולהתנתק מאחותך?!!
איך אפשר לירוק אל הפנים של בשר מבשרי,של קשר דם?!
איך אפשר למחוק מהזיכרון את כל הדברים,כולל את אלו שהתחילו
מהרגע שבאמת התחלת לחיות בו,עד הרגעים שבהם הפסקת וחזרת לפעום כמו קסם?
איך אפשר לשכוח,איך אפשר לגרום למישהו להבין אותך באמת כשאתה רק בן 16 ומתנהג מוזר לגילך?
אי אפשר.לא בשבילי לפחות...
זה מאכזב,מאכזב הרדיפה הבלתי פוסקת הזאת אחרי עוד כאב.
שלא תבינו אותי לא נכון,
אני אופטימית,אני מציאותית ופנטזיונרית בו זמנית,וכן,יש המון דברים ששווים לחיות,
אבל עוד פעם,עוד פעם אחת וייגעו לי בפצע הפתוח ואני באמת,אבל ברצינות לא יודעת כבר מה לעשות,
אולי זה חלק משמעותי מהחיים שלי,להתאכזב מהכל ומכולם בכל שנייה מחיי המעוותים.
שיהיה לכם יום טוב,אני אלך להשקיע במשהו שגם ככה כולם יתאכזבו ממנו...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
