http://www.youtube.com/watch?v=PvpWJhxp8m4
והרי מדוע לך לתת לו את אהבתך?
מדוע לך ליפול ולשקוע בתוך עיניו הכחולות שאת כל כך אוהבת,
מדוע לך לדמיין את אותו ריקוד מושחת אליו את נמשכת?
ומדוע לך לראות אותו עם אותן האחרות במחתרת, גם כשהוא כותב
לך מכתבי אהבה שכאלה?
מדוע לך יקירתי,להושיט יד אל האשליה הנוראית,אל האדון במסיכה,
אל השקר בהתגלמותו השחורה?
כי את רוצה,כי את לא יכולה לראות דרך אחרת.
את מעדיפה לקפוץ אל הבוץ ולשקוע מאשר לא לקפוץ בכלל,
וכשהאחרים מלקים אותך על טיפשותך ומעשייך את אותם מחרישה
אט-אט עד שקולם כבר לא קיים.
את הרי אוהבת את הטעם המלוח והכואב של הדם,אוהבת להרגיש
שזה צורב ושורף,אוהבת כשהוא מטפל בחתכים שהוא גרם לך לעשות.
את אוהבת את זה שהוא בכלל לא יודע ובכלל לא מבין,את מרגישה שאת זאת
המשחקת ולא זאת שמשחקים בה,למרות שאת הרי יודעת גם את האמת.
את גם אוהבת לספר לי איך שמגעו גורם לך לעוף ולצעוק,
את אוהבת לראות את זעמי בעיניי הכחולות שאת תמיד רוצה לגנוב.
אבל את גם מעדיפה שאני אשתוק,שאני אטעה במילותיי ואשחק
במשחקים החולניים שלך ואשמור את כל האש בפנים,
אז אני אמנם שותק ומהנהן כאות לנימוס,או כדי שאגרום לך לרק טוב,
אבל את שפתייך אני עודני חולם בהקיץ,מנשקות ומרטיבות אותי,מלוות אותי
בעונג שכזה,שכבר יובלות שלא הרגשתי,
ואת גופך הענוג אני עוטף מתוך שינה ערבה שהופכת להליכה בתוך האבדון,
את מתכננת להישאר איתו לנצח ויהי מה,ומה לא יהי,ואני אנוכי נותן לך,
כי את בין כה וכה לעולם,אבל לעולם לא תהיי שלי .
בכי תבכי,דמך תדממי ואת קרבייך תשפכי בקרבי, תיפגעי בעצמך ותיפגעי גם בי,
אבל אני לא הולך ואני לא עוזב,לא כל עוד ליבך פועם.
אני שומע ומרגיש אותו, ליבך הקטן, פועם כמו שעון מקולקל שנשפך עליו היין האדום,
ואני יודע שגם אם זה כואב,אני אוהב שאת מלקקת את פצעיי
ותולשת את עיניי,כל פעם מחדש.
הרי זה עדיף מלהיפצע בידיעה שאיש לא יטפל בפצעיך המכוערים ביותר.
מה שלא יהיה,תזכרו שאני שם. גם אם אני לא....