 כינוי:
Pink_Tofu בת: 37 MSN:
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
פברואר 2009
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 |
הבלוג חבר בטבעות: | 2/2009
אופנת לוליטה, בני אנוש ומה שביניהם.
מזהירה מראש שהולכת להיות פה טחינה רצינית, אז אני רק רוצה לומר מראש שאין בפוסט זה התייחסות למישהו ספציפי, זהו פוסט המתייחס למצב שמתרחש בקהילת הלוליטה בארץ (כן, כל חמשת הבנות) שאני לא מרגישה עמו בנוח וחשה צורך להביעו על הכתב בבלוג האישי שלי. אתם מוזמנים להמשיך בדרככם או, אם הנושא מעניין אתכם, להישאר מספר דקות ולשמוע מה יש לי לומר בנושא - זה עלול להיות טיפה מעניין. (ואולי לא.)
נמנעתי מלהביע את דעתי בנושא הזה בצורה מפורטת מכיוון שלא ראיתי את הצורך לפתוח תיבת פנדורה, אבל עקב "מידע חדש ועסיסי" שקיבלתי הרגשתי שאני לא מצליחה לאגור את זה בפנים.
אני אהיה בת 22 בעוד מספר חודשים. היכן הרלוונטיות בכך לנושא, אתם תוהים?
ובכן. כולנו יודעים שקהילת האופנה האלטרנטיבית הצעירה, במיוחד בשנים האחרונות, קשורה קשר הדוק ביותר לקהילת המאנגה והאנימה. זה ברור ולגיטימי לחלוטין, הרי כולנו באים מנקודת מוצא דומה שהיא - הערכה אסתטית (וכן אהבה חסרת גבולות ואובססיבית) לטרנד אופנתי יפני כזה או אחר.
הרומן האישי שלי עם אופנת לוליטה התחיל יחסית מאוחר, בסביבות גיל 17, הרבה אחרי שכבר הייתי קוספליירית. אני לא בטוחה למה בדיוק אפשר לייחס את זה מעבר ללוליטות אנימה שונות שהעלו את סקרנותי. בדקתי בנושא מן המקורות המועטים שהיו לי באותה התקופה (גוגל עדיין לא היה חברי הטוב ביותר, אתם מבינים) וגיליתי עולם ומלואו בלתי אפשריים.
התחלתי מאוד בקטן - התאמה מינימלית של עליוניות וחצאיות מהבית, כי הרי איפה אפשר בשם אלוהים להשיג שמלת לוליטה בארץ הקודש. הרגשתי ממש נחמד להתלבש ככה, והרי חוויית הלוליטה היא חוויה של הרבה מעבר - המשמעות הבסיסית שלה היא בראש ובראשונה להיות סוג של נסיכה (ולמי שלא ראה קאמיקאזה גירלז גם ידוע כ-Shimotsuma Monogatari- עכשיו יהיה זמן טוב להתחיל להתבייש :)), על אף הקיטשיות הרבה שבדבר. ובפשטות? להתלבש יפה, להרגיש טוב - זאת המנטרה שלי בנושא.
הדבר אולי הכי משגע בלוליטה מבחינתי הוא רמת הוורסיטליות שהמונח הזה מגיע אליה. לוליטה יכול להיות הכל בעצם - כמות הסגנונות שהמינוח הזה מתייחס אליה הוא אינסופי ככה שכל אחת יכולה למצוא בו משהו לטעמה האישי.
הרומן האישי שלי התחיל כמו אצל בנות רבות בסגנון הגות'יק לוליטה. אני מאוד לא קטנונית בנושא הזה כמו אחרות שמדגישות ש"גות'יק לוליטה הוא תת-סגנון במינוח הכללי של 'לוליטה' ולא ההגדרה הכוללנית', אבל אין לי בעיה להודות שגם אני עשיתי את הטעות הזאת. אין פה דקדקנות יתר, אבל מבחינתי זה יותר נכון לדעת על מה אתה מדבר לפני שאתה פותח את הפה.
על כל פנים, הסגנון הזה מאוד התאים לתקופה ההיא שג'יירוק היה אפילו יותר גדול ממה שהוא עכשיו בארץ (לטעמי כמובן) ונתן טאץ' יפה למשהו שאנשים כבר אוהבים בכל מקרה. בהדרגה הטעם שלי מאוד השתנה ועד היום הסגנון המועדף עלי הוא סוויט-לוליטה, הוורדרדות המחליאה הזאת שכולם אוהבים לשנוא. או לפחות לרדת עליה חזק, אבל זה גם בסדר מבחינתי (אני קלה ככה, נו).
אזכיר כעת שאני יושבת-הראש של אמא"י, ארגון אנימה ומאנגה ישראלי, כדי שלא יוכלו להדביק סטיגמה פוגענית כזו או אחרת למה שאכתוב מפה והלאה. :)
עם כן, לקהילה היקרה שלנו יש נטייה להפוך את הכל ל... מעט יותר מסובך ממה שהוא צריך להיות. בתור קוספליירית מזה שמונה שנים, תאמינו לי שאני יודעת על מה אני מדברת. כמובן שמוסד הלוליטה נפל קשה ללופ הזה של מליהנות גרידא, מלהתלבש ולדבר על לוליטות לדבר מעט יותר מכוער.
הכוונה שלי פה היא אחת בלבד - וזו התחושה האישית שלי כמישהי שאוהבת להתלבש כלוליטה ולהסתובב עם בנות אחרות שעושות את זה (אתן יודעות מי אתן 3>). התחושה שלי, אם כך, היא שנהיה בארצינו הקטנטונת מיסוד לרעה של הטרנד הזה לרמה שבה הביקורת הכי קטנה מגיעה לרמות בעיתיות של היסטריה. אני אישית חושבת שבסך הכל מתוך קהילת הלוליטה ה'עצומה' שיש בארץ - כל הבנות האלו שיצא לי להיות באינטרקציה איתן הן בנות מדהימות ומקסימות שלא הייתי יכולה לבחור אחרות מהן לחלוק איתי את האהבה לנושא הזה.
עם זאת, אני כן מרגישה שכמו בקוספליי - אנשים מסוימים נוטים לייחס דברים בטרנד הזה לעצמם. אני לא מוצאת את זה נעים בכלל.
עניין של "מי היה קודם" ו"מי הפיץ מה בארץ" - נשמע לי פשוט מגוחך לחלוטין. כולנו חולקות את אותו התחביב ואת אותה האהבה, אז למי זה טוב הגאוותנות הזאת? מה גם שלכי תוכיחי עכשיו שאת "הפטרון של XXX לוליטה בארץ", כאילו.... אוקי, אני עשיתי קוספליי של מיסטי מפוקימון בגיל 13 בביצפר. זה אומר שאני הבאתי את הקוספליי לארץ? o_O
אז הנה קצת על החוויות האישיות שלי כלוליטה.
לפני שנתיים בערך (איך שהזמן רץ!) הכרתי ברנד יפני של לוליטה בשם Baby The Stars Shine Bright. הפיקסציה שלי עם הברנד הזה נמשכת עד היום וכמובן שהיא התפתחה וגדלה למימדים שפסל הגודזילה בגינזה היה מתגאה בהם.
למה בייבי? יש לכך מספר סיבות מאוד לגיטימיות.
בראש ובראשונה, הבגדים שלהם יפים. קראו לי שטחית, קראו לי רדודה, קראו לי בחורה - משהו בקפלים ותחרות ופפיונים פשוט -עושה לי את זה-.
שנית, איכות התפירה של בייבי רק מן התמונות שלהם נראה פשוט בלתי-אפשרי ברמתו. בתור תופרת סמי-מקצועית אני יכולה לזהות תחרה מעפנה ממטר (תזכרו את האזכור הזה, נחזור אליו בהמשך) ומהתמונות של בייבי הבנתי שמדובר פה בליגה שונה לחלוטין. בניגוד לברנדים אחרים בייבי שמים תמונות קלוז-אפ אדירות של כל המוצרים שלהם - מה שנותן בוסט היסטרי למכירה בהתחשב בכך שרמת התפירה שלהם היא מעל ומעבר ממה שכביכול מצופה מברנד של אופנה אלטרנטיבית-אלטרנטיבית.
שלישית - מבדיקות והשוואות באינטרנט ניתן לראות באופן מוחלט כי אין להם לקוחה בלתי מרוצה אחת ויחידה. לא מאמינים? לכו ל-EGL בלייבג'ורנל ותיווכחו בעצמכם.
עם כך, לפני שנה וחצי גמלה בלבי ההחלטה להזמין מבייבי בגדים.
"את מטורפת?!" שאלו חברותיי היקרות, "תיאלצי למשכן כילייה רק בשביל לשלם על המשלוח!"
....אה, כן. כבר הזכרתי שהמחירים של בייבי בשמיים בגלל כל הסיבות שכתבתי להלן?
ובכל זאת, באותה תקופה עבדתי כבר שנה וחצי כמזכירה ועשיתי כסף לא רע בסך הכל. היו לי חסכונות יפים והבנתי שזה משהו שאני ממש רוצה לעשות.
להלן מספר נתונים שלא חשפתי עד עכשיו מלבד למספר חברות בודדות - הסיבה שאני שמה את הכל על הכתב היא כדי להבהיר מספר נקודות בהמשך לפוסט זה.
הזמנתי שלושה פריטים באותה ההזמנה: מעיל מכותנה, שמלת חצי-שרוול ונעלי-עקב. סך כל ההזמנה כולל משלוח היה בסביבות ה-2,000 שקלים.
כן, זה מטורף. אני יכולה להודות בכך בקלות בעצמי. אבל אני גם מאמינה גדולה בלתת לאנשים לעשות מה שעולה בראש שלהם עם הכסף שהרוויחו בעמל ויזע. כמובן שמחיר זה לא כולל את תשלום המכס שהייתי צריכה לקבל כאשר החבילה הגיעה לארץ - 700 שקלים חדשים נוסף על סך ההזמנה.
אז כן, זה היה מטורף וחד-פעמי ועוד כלמיני תיאורים הולמים שכאלה. אבל זה גם היה מדהים בטירוף כאשר פתחתי את החבילה בידיים רועדות והבנתי שלא עשיתי טעות. הבגדים היו יפיפיים ואיכות התפירה שלהם הייתה ללא-דופי. אני לא יכולה לומר את זה על הרבה דברים אחרים שיש לי בארון (במיוחד אלו שאני תפרתי בעצמי ):).
אז הנה העניין.
לא הזמנתי מבייבי כ"סמל סטטוס". אני לא חושבת שיש בארץ קהילה מספיק גדולה ללוליטה (ע"ע חמישה אנשים ;;D:) שמזיז להם את הריסים אם קניתי מבייבי או משוק הכרמל. הדבר היפה בקהילה איזוטרית הוא שהיא בהחלט מתמקדת במראה ולא במחיר. הפריטים יפים, נהניתי ללבוש אותם, קיבלתי מחמאות. אני לחלוטין מאושרת ושמחה בחיי בפן הזה.
ובאותה המידה-
כאשר הייתי ביפן הייתי הן בחנות של בייבי והן בחנויות אחרות של בגדי לוליטה, ברנדים ולא ברנדים. חנויות הלא-ברנדים היו כמובן הדומיננטיות עקב מחיריהן ההגיוניים יותר.
החנות של בייבי בדאיקאניאמה בוקרה רק לקראת סופו של הטיול. הבנתי שכל קנייה שתיעשה שם תגיע לסכומים היסטריים ועדיף לשמור את זה לסוף כשכבר אין כסף ואי אפשר לגהץ את האשראי. הייתי בה בדיור פעם אחת.
הגעתי ליפן עם ידע מינימלי ביותר של שמות ברנדים אלו ואחרים עם מטרה ברורה ביותר - GET PRETTY CLOTHS. במהלך שיטוטי בהאראג'וקו נתקלתי בחנות עצומה עם מבחר יוצא מן הכלל של פריטי לוליטה. בבחינתי את הפריטים גיליתי רמת תפירה מרשימה, אבזור יוצר מן הכלל ומוכרות חמודות ביותר שטובות בלהמליץ על שילובים (אלא אם כן את בחורה מערבית שבמקרה הזה הן בורחות אל הגבעות).
שמה של החנות, אם כבר ניחשתם, הוא Bodyline. למי שלא יודע זוהי פירמה ששמה ידוע לשמצה כמי שתופרים בגדים מועתקים מפירמות אחרות באיכות "סבירה" לכל היותר. אבל כמובן שלי לא היה מושג והרי איזו צורת שיפוט טובה יותר יש מאשר מה שאדם רואה בעיניו שלו?
מה שאני ראיתי הוא תפירה טובה ואף מצוינת. ראיתי אביזרים מקסימים וחשוב מכל - *זולים*. במקום שבו שמלה יחידה של בייבי מתחילה ב-200 דולרים - בבודיליין שמלה דומה באיכות שלא נופלת ממנה (מלבד בתחרוֹת, אבל אין תחרוֹת כמו של בייבי בשום מקום (:) ב-30-40 דולרים, 60 לכל היותר לשמלה מפוצצת.
חזרתי מיפן עם סך כולל של כמעט עשרה פריטים מבודיליין בסביבות ה-100 דולרים.
החנות של בייבי בדאיקאניאמה, חלק בטוקיו הקרוב להאראג'וקו והידוע כהתחת של עשירי יפן, היא בערך בגודל של קופסת נעליים. אל תאמינו ל-Shimotsuma Monogatari בקטע הזה, שם היא הרבה יותר גדולה. הדבר המדהים באמת הוא איך הצליחו לדחוף גן-עדן לתוך גודל כזה.
אז כן, הבנתי שהגעתי לליגה אחרת. התנהלתי בצורה הרבה יותר מבויישת מאשר בחנות של בודיליין והמוכרות בהחלט הבינו את יראת הכבוד שלי.
חזרתי מיפן עם סך כולל של שלושה פריטים מבייבי בסביבות ה-600 דולרים.
מבודיליין, אגב, כבר הספקתי להזמין ארבעה פריטים נוספים בהזמנה קיבוצית שעשתה חברה.
באתר של בייבי אני גולשת כל יום ולא עושה הרבה יותר מלפנטז על הטיול הבא ליפן.
מה מוסר ההשכל בכל הדבר הזה?
איך שאני רואה את זה - את לא הופכת ליותר או לפחות לוליטה בגלל תווית המחיר של הבגדים שלך.
זה האהבה ללהיות לוליטה. זה הכיף בלהתלבש ככה. זה היופי בלהסתובב עם חברות שמתלבשות ככה. זה מכלול של הנאה ואהבה אמיתית.
זה לא השמצות חוזרות ונשנות של אורח החיים של בחורה זו או אחרת.
אני מעלה את זה כי נתקלתי לפני מספר שעות במשהו שפשוט גרם לי להישבר ולהצטרך לכתוב את כל זה.
צריך לזכור שלכל אופנה איזוטרית - מגיעה זמנה לגדול, וכך קרה גם בארץ. יש כיום הרבה יותר בנות שנכנסות ללוליטה וזה מבורך בטירוף.
מה שלא מבורך הוא בנות שעושקות בנות אחרות בטענות שקריות.
לוליטה אמיתית וכן כל בחורה שיש לה טיפה שכל בראש יכולה לזהות תחרה מעופשת. לעבוד על בנות צעירות ותמימות שפריט זול שתפרת ביד\הזמנת מאיזה מפעל בסין הוא של בייבי או של כל ברנד אחר שמכבד את עצמו - זה פשוט מגוחך בצורה שאין לי מילים לתאר.
חוקי הלוליטה של טופו - ותפנימו היטב אם אתן מתכוונים אי פעם לדבר איתי:
1. לכל אחת הזכות להיות לוליטה וללבוש מה שעולה על רוחה. ההגדרה של לוליטה היא כל כך רחבה שהרבה דברים תופסים - נסו לצאת מן ראיית העולם הצרה שלכן לפני שאת שופטות.
2. לוליטה לא נשפטת על-פי יופייה, זהו דבר סובייקטיבי לחלוטין. מי שכותבת כל הזמן על כמה שהיא כוסית ויפה כנראה צריכה לחפות על כך שהיא לא שומעת את זה מאף אחד אחר. :)
3. יש להתייחס ללוליטה כמשהו מהנה ולא כסמל סטטוס דוחה. זה לא מרשים אף אחד, בטח לא בארץ.
4. לא כולן חייבות לאהוב את הסגנון של כולן אבל שיהיה לכן הכבוד הבסיסי לכבד כל אחת וסגנונה שלה. זה תקף להכל בחיים.
5. תפסיקו להדביק לדברים שאינם לוליטה את התווית הזאת. גייארו זה לא לוליטה, מתוקות. מי שלא בודקת את העובדות שלה לפני שהיא מפרסמת שטויות יוצאת אהבלה, קחו את זה ממישהי שמדברת מניסיון (הייתה לי ילדות קשה, שתקו). מספיק תוכניות של Himitsu no Arashi-chan מסבירות את ההבדל בצורה מעולה. לינקים יחולקו לכל מי שיש לו כמה שעות לשרוף ומעוניין להשתעמם למוות.
6. לוליטה אמיתית? לא מנבלת את הפה, באנאלפבתיות no less. לוליטה אמיתית היא בחורה נחמדה שמקבלת ביקורת על מנת להשתפר. היא רוצה ללמוד ולהחכים ובעיקר - ליהנות. לא לקלל ולאיים בגלל שמישהו העיז לומר לה משהו לא לרוחה.
7. כשבחורה מוכרת תוצרת אישית זה לגיטימי (לדעתי) שהיא תמכור אותה בכמה שהיא חפצה. זוהי הסחורה שלה ויש לה שיקול דעת לקבל על כך כמה כסף שהיא רוצה, ואם אנשים חכמים מספיק הם ישימו לכסף של עצמם גבולות. כאשר בחורה מוכרת משהו שלא רק שהיא לא הכינה אלא משקרת על המקום ממנו הדברים הללו הגיעו - מבחינתי היא יותר מכוערת ודוחה מכל וואנבי-לוליטה אחרת.
8. לוליטה זו דרך חיים רק אם את בוחרת בכך. זה יכול להיות באותה המידה תחביב מהנה, כמו אצלי, שחולקים עם חברים ופשוט נהנים ממנו. no need to get all stingy because other people don't think the same as you do.
9. למילים "זין", "מכוערות", "מגעילה" ו"פחות טובות ממני" אין מקום בלקסיקון של לוליטה אמיתית. אין על כך עוררין, יקירותיי.
10. אם אתן לא נהנות - משהו פשוט לא בסדר וכדאי לתקן זאת בהקדם. אלימות קלה היא אופצייה שצריך לקחת בחשבון. ;)
אני לא חיה בעולם אשלייתי שבו כולם מסתדרים זה עם זה ואני אפילו לא מנסה לחתור לשם. אני מדברת על רמה בסיסית של כבוד - אנשים שלא מסוגלים לקחת ביקורת בונה, אפילו אם היא מנוסחת בצורה לא הכי מרשימה בעולם - פשוט לא שווים את הזמן שמשקיעים בהם, לא משנה אם זה על אופנת לוליטה שחבל לשרוף בה כל בן אדם עקב הכמות הקטנה של האנשים שמתעניינים בכך.
היה לי הרבה יותר מה לומר וסביר להניח שזה גם היה יותר רלוונטי, אבל זה מה שיצא. אני מקווה שאף אחת לא לקחה אישית משהו שנכתב פה - מי שמכירה אותי היטב יודעת שדברים חשובים באמת אני לא כותבת אלא אומרת בפרצוף, לכן שום אזכור פה לא מתייחס למישהי ספציפית (חוץ מלאחת, אבל היא לא מספיק חשובה כדי להתייחס לעצם קיומה) אלא להלך רוח שמתרחש בקהילה הזאת שהייתי מעוניינת שלא יתקיים בכלל.
כל מי שקיבל לפה הפנייה ספציפית (aka קהילת הלוליטה העצומה שלנו) - אשמח לשמוע את דיעותיכן בנושא. :)
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
