|
 כינוי:
Pink_Tofu בת: 37 MSN:
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
יוני 2009
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | | 28 | 29 | 30 | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 6/2009
קרב.
נדמה שהרוח נושבת לכיוון שונה בכל יום שעובר.
הייתה השבירה הראשונית, הקשה ביותר ללא כל צל של ספק.
לאחריה, עצב כן ואמיתי.
חרטה, על כל הדברים שהייתי יכולה - צריכה - לעשות יותר טוב.
אפתיות, כי אי אפשר בלי קצת הדחקה.
כעס, על הכל ועל כלום, על כולם ובמיוחד - על עצמי.
עכשיו זה השלב של ההבנה שרק בגלל שאני הוגנת, זה לא אומר שהצד השני משחק פייר.
עם כל הכעס והבכי והפחד הזה מלהיות לבד, נדמה שבחרתי את האנשים הכי נכונים בעולם להקיף את עצמי עמם.
יש דברים שאני באמת ובתמים -
פשוט לא רוצה לדעת.
יודעת שאם הייתי יודעת, לא הייתי יכולה להתמודד עם זה.
לו הייתי נקמנית יותר, הייתי פותחת עוד איזה ישרא סודי ושופכת בו את כל החרא, מה שבאמת קורה, מה שאני מרגישה והוא תלוש לחלוטין מהמציאות ומושפע על-ידי כעס ועצב וגעגועים וכל מה שאני רק יכולה לחשוב עליו שאני מרגישה כרגע
(יותר מדי).
אבל.
משום מה, ואין לי מושג מה ולמה, אני פשוט לא.
אני פשוט.
התבגרות? מינוח מפגר מאין כמוהו, אני לא יודעת.
זה יותר -
אני מבינה שאני לא בשלב הזה בחיים שאני צריכה את ההבטחות האלה.
"את יותר טובה מזה."
"עשית טוב."
"אין בכלל מה להשוות, ברור שאת צודקת ושהצד השני"
"עזבי אותך, את שווה כל כך הרבה יותר."
אני תוהה באיזו נקודה של הזמן הפסקתי להזדקק נואשות לביטוחים האלו,
והתחלתי להאמין באמת ובתמים שאני ככה, בגלל ש*אני* מאמינה בזה.
אני באמת יותר טובה. למה?
אני מקבלת את הוידוא הזה מדי יום ביומו כשאני רואה עם אילו אנשים מדהימים אני מבלה את הימים שלי.
אילו דברים מדהימים אני משיגה בזכות עצמי, בכוחות עצמי.
"אם יש מישהי שהפוטנציאל פשוט קורן ממנה - זו את."
(אני לא חושבת שהסמקתי בחיים שלי כל כך חזק כמו ברגע שאחת המתרגלות שלי אמרה לי את המשפט הזה.)
אני לא צריכה לנהל מערכת יחסים שטחית כדי להרגיש טוב עם עצמי.
אני צריכה אתגר. אני צריכה שיחות שנונות ואינטילגנטיות ומישהו שיכול להחזיר לי פעמיים ממה שהטחתי בו.
אני אוהבת שמעמידים אותי במקום. זה נותן לי את הבעיטה שאני צריכה להשתפר, ללמוד, להתפתח.
זאת האמת שלי, ואני אמשיך להחזיק בה בגאווה כל עוד אני - אני.
(מה שנדמה לי שהולך להימשך קצת, המממממ.)
אני בנקודה כל כך מדהימה בחיים שאני לא רוצה לתת לעצמי תירוצים ליפול עמוק, עמוק ממה שאהיה מסוגלת להרים את עצמי. אני רוצה להקרין את האני הזאת כמה שיותר רחוק וכמה שיותר חזק, ולהמשיך להיות גאה בה ולהאמין בה.
נדמה לי שאני מוכנה עכשיו להכות חזרה.
And you'll never see it coming.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
