 כינוי:
Pink_Tofu בת: 37 MSN:
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
יוני 2009
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | | 28 | 29 | 30 | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 6/2009
טיול בעיר.
ואולי, היא אומרת, נתת משהו שהיא לא הצליחה להתמודד איתו, כי אחרי הכל לא כולם יכולים לזה.
אחרי הכל, ואני חייבת להסכים שיש לה נקודה פה, זאת לא הפעם הראשונה שאת ככה.
אבל, אני מתווכחת, אם זה לא היה ככה מלכתחילה, מה הייתה הסיבה להשלות אותי לאורך כל הדרך? ועכשיו זה נהיה כבר תסכול נטו.
ויש לה את המבט הזה בעיניים כשהיא עונה, אולי היא ניסתה להאמין שהיא יכולה לעשות את זה, דרכך.
היא רואה אותי באה לפתוח את הפה וממהרת, זה לא משנה שזה לא פייר, וזה לא משנה שזה על חשבונך. זאת לא הייתה ההחלטה שלך, כי את לא מסוג האנשים שעושים ניסויים ריגשיים על מישהו אחר רק כי מישהו אמר להם משהו שהם לא רוצים לשמוע. אבל לא כולם בטוחים כמוך שזה מה שזה באמת. לא כולם יכולים, כמוך, לנהל מערכת יחסים מבוססת תקשורת. אולי היא פשוט ניסתה כל כך חזק עד שנדמה היה לה שהיא באמת מה שהיא אומרת לך שהיא.
הבולשיט עומד לי על קצה הלשון, אבל אני נמנעת מלסתור אותה. אחרי הכל היא זאת שהייתה שם תמיד, היא יודעת עלי דברים שאפילו אני עצמי לא יודעת. בשר מבשרי, מה לעשות.
העניין הוא, אני ממשיכה את חוט המחשבה הזה, הפעם מכיוון שונה וקצת יותר ברוגע, שהייתי מוכנה לעשות הכל די לגרום לזה לעבוד. חשפתי את כל הרגשות הכי כמוסים שלי, את כל הפחדים והחששות והתקוות - ומכל זה רק קיבלתי בעיטה לביצים, אם נאמר זאת בבוטות. פה אני נאנחת בתסכול. אני פשוט לא מצליחה להבין איך אפשר היה לפרש מהמילים שלי את כל הדברים הלא נכונים, ולהתעלם בכוונה ממה שבאמת עומד מאחוריהם. היה שם רגש כן, והדבר היחיד שקיבלתי בעבורו זה זין אחד גדול.
היא מהרהרת לרגע. הבעיה האמיתית היא, מעבר לכל זה, שאת מתמסרת בלב ובנפש לאדם אחד, שוב ושוב - זאת הרי תבנית אצלך. ואל תנסי להכחיש, היא שוב מרגישה שאני בדרך לפתוח את הפה. אבל אין לי באמת איך לסתור את זה, אפילו שהלוואי וזה היה שקר אחד גדול. היא יודעת מה קרה בפעם האחרונה שנתתי לעצמי ליפול למלכודת הזאת.
זה היה ככה גם איתה, היא מזכירה בעדינות ואני עדיין נרעדת למשמע האזכור המרומז הזה. יש לך את הנטייה להאדיר את האדם האחר כל כך שאת מאבדת אחיזה על המציאות של מי שהאדם הזה באמת. הן דומות דווקא, לא? לפחות ביחס שלך אליהן. תפסיקי להתמקד בכל מה שלא עובד ותסתכלי מסביב - הכל כל כך בסדר כרגע הרי, את אמרת בעצמך. יש לי סיבה לחשוב ששיקרת לי?
אני מחייכת, היא כל כך צינית ואני חושבת לעצמי שמזל שאני מכירה אותה מספיק טוב כדי לדעת מאיפה הציניות הזאת נובעת.
אני יודעת, אבל.
לא אבל, פשוט. זה פשוט שזה מה שאני יודעת לעשות. אני אוהבת לאהוב בכל מחיר, אבל ברגע שאני מבינה את חוסר האיזון בין האיכפתיות שלי לזו של הצד האחר.... מי לא יישבר מזה, נו. אני לא עד כדי כך נקבה חסרת תקנה. ואם אני לא יכולה לומר את מה שאני באמת חושבת, על כל הרע והפוגע שיש בזה, מה יש בעצם במערכת יחסים? זה כל כך מזויף, אלוהים.
אז די, היא מפשטת, ואני לא יכולה שלא לחייך בהקלה.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
