|
 כינוי:
Pink_Tofu בת: 37 MSN:
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
יולי 2009
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | 1 | 2 | 3 | 4 | | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 | |
הבלוג חבר בטבעות: | 7/2009
הפחד הגדול ביותר.
לא השליתי את עצמי לרגע שאם אני אפסיק לקחת את הכדורים, החרדה תעלם לגמרי.
חרדה זה משהו שאת ממשיכה לחיות איתו,
אבל האידיאל שהיא תשב בשקט ברקע ולא תפצה את פיה,
ולו לכמה שניות לפני מבחן או טיסה או משהו כזה.
שלוש שנים הייתי על תרופת הפלא האישית שלי שללא ספק הצילה את חיי בגיל 18.
שלוש שנים החרדה הייתה מבוקרת, כמעט ולא מורגשת.
הרגשות, גם הם, היו כמעט ולא מורגשים - לטוב ולרע, אני מניחה?
קהות חושים זה לא דבר שקל לשייך אותו לחיוב או לשלילה באופן גורף.
אבל העייפות הכרונית היא הדבר שגרם לי להבין שאני לא יכולה להמשיך -
והפסקתי, והיה מצוין, ועדיין מצוין - אני חושבת.
האם התקף חרדה אחד יחסית שטחי מסמל משהו?
כמובן שזו שאלה שאני צריכה לשאול את הפסיכיאטר שלי,
אבל חשבתי... אני לא יודעת. חשבתי שייקח יותר משלושה חודשים עד שיהיה משהו?
והנה אני מוצאת את עצמי אתמול, שוכבת במיטה עם מיגרנה ומנסה לסדר לעצמי את הדופק.
סוג המיגרנות שלי הוא, איך לא, מיגרנות המלוות בחרדה. זה למה כל השטות הזאת התחילה מלכתחילה,
ותודה לגנים פגומים של אבא (אני עדיין אוהבת אותו, ועם זאת) ולכדורים-נגד-מיגרנה כושלים מצד הנוירולוגית.
אז אמרתי לעצמי את כל הדברים שאני תמיד אומרת כדי לעצור התקף חרדה,
ועם זאת השעה עכשיו 12 בבוקר ועדיין יש לי תחושה לא נעימה בחזה.
זה לא התקף מלא, אלוהים ישמור, אבל זה עדיין לא נעים.
התחושה הזאת שמשהו לא בסדר.
דפיקות לב - חזקות מהרגיל, לא משהו נוראי.
אבל משהו לא בסדר. משהו שהגוף והמוח שלי יודעים, אבל אני לא מצליחה לשייך לכלום.
היה לי חלום די מטריד, על שיחת טלפון שמסדרת משהו שכל כך כמההתי שיסתדר,
והנה, הצליח לי, שנייה לפני שזה אבוד לעד.
...איך אפשר להרגיש כשמתעוררים מדבר כזה, נו.
ועכשיו, אני שוב צריכה להיות עם יד על הדופק.
יש לי עוד חבילה של הכדורים ששמרתי, על מה שלא יהיה.
אני לא רוצה לחזור לשם. להרגיש-חצי זה מחורבן והעייפות, ובכן, לא בבית ספרנו (או יותר נכון, באוניברסיטתנו).
משננת לעצמי שאני מאמינה שזה יצליח.
עשיתי את זה פעם אחת,
אני לא מתכוונת לתת לזה לנצח בלי הקרב של חיי.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
