|
 כינוי:
Pink_Tofu בת: 37 MSN:
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אוגוסט 2009
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | | | 1 | | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | | 30 | 31 | | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 8/2009
Zetsubou motherfucking shita.
ניסיתי עכשיו לבנות לבד את מערכת השעות שלי לשנה הבאה, ושעה בודדת לאחר מכן ברור כשמש ש-
1) אני נכה
2) נדפקתי לגמרי
3) אני מוכנה להקריב יותר מדי בשביל שייקספיר, וטפ
.
שבוע הבא אחרי שייגמר המבחן הנוראי הזה אני אתפוס את קטיה ואשב איתה על זה כמו שצריך, ובין השאר אלך לצעוק על המזכירות של החוג לאנגלית שישימו הסבר נורמלי באתר איך לעזאזל אנשים אמורים להבין מה קורס חובה ומה לא, כי באמת, האתר שלהם פשוט מגוחך.
בינתיים הייאוש הגדול ביותר הוא שאני לא יכולה לקחת לא יפנית שנה ג' ולא יפנית קלאסית כי שני הקורסים נופלים לי על מבואות חובה בחוג השני - מה שהכניס אותי לחתיכת דכאון כי זה בעצם אומר שאני צריכה לחכות לשנה ג' כדי להמשיך את לימודי השפה שלי, ואני כל כך מפחדת שאני אחליד עד אז. אני אפילו שוקלת לבקש מהמורות לשבת בשיעורים של שנה ב' (שכמובן היחידים שאני יכולה לקחת הם, איך לא, מ-8 ועד 10 בבוקר) רק כדי לא לשכוח. אני לא רוצה להיות שאפתנית מדי ולהזניח את השפה במשך שנה שלמה(!), זה עלול להיות קטסטרופלי אם אני לא אכריח את עצמי להתאמן, וכמה כבר אפשר כשאתה גר בישראל. *אנחה*
מעבר לזה, החוג לאנגלית נראה כרגע מבטיח - שנה א' תהיה מלאה בשטויות שהן חובה, אבל אפילו מסימסטר ב' אני כבר יכולה לקחת קורס בחירה על שייקספיר שנשמע אלוהי, ומשנה ב' אפשר להתרכז בתרבות בריטית, המממממ.~~
(אם כי ייתכן שלשם השקט הנפשי של מערכת השעות שלי אאלץ לקחת תרגיל כתיבה בספרות אמריקאית ולא בריטית, שזה כל כך חבל לי, אבל ההקרבות שצריך לעשות בשביל פרו"ס מוצלח - רבות הן).
סביר להניח שאחרי שאני אראה לקטיה את מערכת השעות שלי נגלה שרובה מורכבת מטעויות, אבל אני מנסה לשמור על גישה חיובית. :(
- - - - -
אני כל כך רוצה לרוץ כרגע לגן מאיר ולחבק שם את כולם,
אבל אני תקועה בחור המסריח הזה עם המבחן המסריח הזה שאוכל לי את הזמן, הבריאות, הנשמה (וכד').
חשבתי לקפוץ לשם בשישי אחרי המבחן, אבל אני לא בטוחה שבכלל יהיה שם מישהו בשישי בצהריים,
ולהפגנה אני לא יודעת אם יש טעם לבוא כי אני רק מסיימת לעבוד בשעה לא סבירה בעליל,
ואני כל כך רוצה לעזור ואני פשוט.
אני כן -
אעשה כמה טלפונים מחר,
כי לתרום קצת כסף שהיה מיועד לקניות ביפן בכל מקרה, למישהו שצריך אותו יותר ממני,
זה רק הגיוני בסופו של דבר.
אני מרגישה חסרת אונים, כי זה הדבר היחיד שאני יכולה לעשות,
ואפילו לחבק את טל ואת עומר ולהיות שם, לעמוד שם,
זה ביזארי בהרבה ממה שהמוח שלי מסוגל לעכל.
ולא יכולתי להפסיק לחייך את החיוך המובך הזה פשוט כי ידעתי שאם אני לא אחייך אותו,
אני אתפרק לחתיכות קטנטנות על הרצפה היפה שלהם,
וחבל.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
