|
 כינוי:
Pink_Tofu בת: 37 MSN:
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אוגוסט 2009
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | | | 1 | | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | | 30 | 31 | | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 8/2009
אולי זאת אני.
ובאמת שאני מנסה לא להיתפס לתקוות שווא,
אבל תמונה אחת או מבט אחד או זכרון אחד,
ואני צריכה בכוח להזכיר לעצמי ש - לא.
זה לא ייתכן,
כי כבר עברנו את זה פעם אחת,
(פעמיים, או חמש, או עשרים מיליון),
וזו אף פעם -לא- הייתי אני.
תמיד -
מישהי אחרת,
יותר מפוכחת, פחות פחדנית,
(סביר להניח שפחות יפה או מוצלחת או בכלל שווה משהו, אבל נו, בחיים צריך להתפשר)
אבל פנטזיה זו פנטזיה,
ורגש אי אפשר להכחיש במשך יותר מדי זמן
(וניסיתי, וואו, איך ניסיתי - אולי עדיין מנסה, שיהיה).
וזה הגיוני,
כי אם אני לא יכולה להשלים איתי - מי יוכל.
ואני חושבת על האף החמוד הזה כשהוא מתקמט בחוסר שביעות רצון משעשעת,
ועל העיניים הגדולות והכהות שמעולם לא הצלחתי להפסיק לטבוע בהן,
ועל הריח הזה שלא יכולתי לקבל מספיק ממנו -
וזה כל כך רחוק,
חיים אחרים לחלוטין,
ואני לא מצליחה להפסיק להיות מכורה אליהם (אלינו?),
ולחזור, שוב, ושוב,
אבל רק במחשבות -
כי אחרי הכל, זה כל מה שנשאר מאיתנו.
מזל שלפחות בבלוג שלי אני יכולה להיות קצת אגואיסטית (וכנה, הנה משהו שאני לא עושה הרבה),
כי אם הייתי צריכה לשמור את הכל בפנים כנראה שהייתי מאבדת את מעט השפיות שעוד נותרה לי.
(איזה כיף להעמיד פנים שעכשיו הכל אחרת, הו הו.)
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
