בטח חשבת שאבלה אותו לבד, כי הרי מי שמתנהג לאנשים כמו זבל, כל מה שיש לו הוא עצמו?

תחשבי שוב.

זה דווקא יום ממש נחמד היום, אם מעניין אותך לדעת (כנראה שלא, אבל אני אדבר על זה בכל מקרה~).

קיבלתי שיחה מחברה טובה שעכשיו בצבא ורוצה שנצא לעשות חיים. ארבע שנים אנחנו כבר חברות, והיא מקסימה.

בערב, יש לי דייט עם האדם החשוב ביותר בחיים שלי; כבר מה, 9 שנים? נושקת ל10, וזו חברות שתישאר לעד, אני חותמת לך.

בינתיים, כמובן, אני יושבת פה עם החברה הכי טובה; 8 שנים and going.

בשבוע הבא אנחנו יוצאים לשתות, החבורה הקטנה שלנו; שעל כמה ריבים ואינטריגות שהיא עברה, תהיה לעד חזקה מזה.

תהיה שם עוד חברה נהדרת, שעברנו מערבולות מפה ועד הודעה חדשה - ובשביל לשמור על החברות שלנו שיניתי את ההתייחסות שלי לדברים מסוימים מקצה לקצה. 5 שנים! מי היה מאמין.

אה, וכמובן שאני שוכחת את כל האנשים החדשים יחסית בחיים שלי. יש למשל אחת, שהכרתי באותו זמן שהכרתי אותך, ואני חושבת שהנתק ממך רק יגרום לשיפור החברות שלנו באופן פלאי. היא מפוכחת, ואמיתית, וכנה - כמו שאני אוהבת. לא סתם שופכת זבל ובורחת כי זה גורם לה להרגיש בשליטה. :)

אני אתן לחברות שלנו עוד קצת זמן; היא תבשיל, אנחנו נלמד להכיר אחת את השנייה טוב יותר - את הדברים הטובים, והרעים, וכל מה שבאמצע. כמו שעושים במערכות יחסים - אני לא יודעת כמה מהן היו לך, אבל לי היו מספיק כדי שלמדתי להחכים ולדעת שהכל אפשר לפתור, כל עוד אתה לא פחדן. ואם יש משהו שאני לא :*

זה מצחיק שחשבת שהדברים שכתבת יגרמו לי לשנוא אותך; אני יכולה לשנוא רק מישהו שעשה לי משהו מזעזע במיוחד, ויש אולי אדם או שניים כאלה בעולם הזה. לא הכרתי אותך מספיק זמן כדי שתוכלי להיכנס לרשימה הזאת, אבל מדהים שאת הכרת אותי מספיק זמן כדי להחליט שאני "חרא טהור".

יחסית לאדם שהבטחון העצמי שלו בקנטים, אני במצב טוב להפליא.

עצובה? בטח.

שבורה? you bet.

מוקפת בחברים שמוכנים להרים אותי על הרגליים בכוח אם זה מה שיהיה צריך? 100%, ואולי קצת יותר.

בריאות בצד, אני לא חושבת שאני יכולה לבקש יותר מהחיים, או מהדימוי העצמי שלי, כרגע.

:)

שיר עצוב מעלה בי תחושה של פספוס, ואני מכריחה את עצמי לדחוף אותה חזרה לתחתית ממנה הגיעה, אך לא לפני שאני נותנת לעצמי כמה דקות להתעטף בתחושה הזאת. אני חושבת שאני צריכה את העצב התהומי הזה כדי לזכור שאני עדיין מרגישה משהו ברמות האלו, רגע לפני שזה יעלם לחלוטין.

some things never change, do they.

(לפחות אני, כן.)

כמעט הפלת אותי שוב, אבל טכניקות הנשימה שלי השתפרו פלאים.

אני נותנת לעצמי שבועיים. כולל האשפוז, קצת פחות משלושה.

מי היה מאמין.

חשבתי שההתנתקות מהבלוג הייתה סימן שמשהו התחיל סוף סוף להסתדר לי בחיים, אבל נראה כאילו הכל מושך אותי שוב לאותה נקודה לפני שנתיים, כשהחיים שלי התפרקו באמת בפעם הראשונה.

קשה לומר אם זה גרוע באותה מידה. זה סוג של נכון שכשאת בתחתית, אין לך הרבה לאן ליפול ממנה. ועם כמה שרע לי כרגע, זה סוג של מרגיש בדיוק ככה - שאין מקום יותר גרוע ללכת אליו מכאן.

החכמתי היום, בעיקר מהמציאות הטופחת על שכמי.

הנקודות שעוברות הלוך ושוב בראשי:

1. אני חברה טובה. שום דבר שתאמרי לא יזעזע את העובדה הזאת.

2. אני בן אנוש. אני עושה טעויות. הרבה, אפילו. ואת? אפילו יותר ממני.

3. מסתבר שאת בכלל לא יודעת מי אני. הפסד שלך, אבל זה מה יש. לא כל אחד מסוגל להתמודד עם אדם מורכב ומיוחד, אך אני חושדת שאלו שכן מנסים - מגלים התנסות מדהימה במיוחד. או כך שמעתי, פעם או פעמיים, מחבריי האהובים ביותר.

4. החברים שלי - וכן, יש הרבה מהם, הפתעה - הם הדבר היקר לי מכל בחיים האלה, ואני אעשה ככל שביכולתי שהם תמיד ידעו את זה.

5. נורא קל לברוח מהתמודדות, אני יודעת. הייתי שם. רק שבגיל שלושים, למזלי הרב, כבר לא אהיה. ואת הלקח הזה את לימדת אותי. תודה לך.

6. בטחון עצמי לא סותר מצב נפשי מחורבן. מי הרופאה מבינינו, בדיוק? קשה לי להבחין.

7. לעולם לא תשברי אותי עם משחקי ילדים. עברתי "פרידות" קשות ממך, ועוד אעבור."לעשות דווקא" יצא מהאופנה בשנות התשעים, כמדומני. אבל כנראה שזה קונצפט בוגר מדי מכדי שתוכלי להפנימו כראוי. מכל הדברים שפגעו בי, זה לא אחד מהם.

8. זמן הוא פאקטור. אם את חושבת שפחות משנה זה זמן היכרות עם אדם, בתקופה הנמוכה ביותר בחייו, זה מסביר הרבה עליך - לא עלי. החברים הטובים שלי באמת נמצאים שם כבר שנים (וכן, יש יותר מאחת! הפתעה, הפתעה) וישארו עוד המון. לא משנה מה יקרה, לא משנה מה יפילו עלי, אני לעולם לא אוותר ולו על אחד מהם. ולמזלי ותודתי - גם הם לא יוותרו עלי.

9. כשהערפל של הבריאות המחורבנת, פיזית ונפשית כאחד, יתפזר לבסוף - בתקווה, בקרוב מאוד - אני רק אצא מכל העניין הזה מחוזקת, ואת? עם חברה אחת פחות. אני די גרועה במתמטיקה, אבל נראה לי שזה אומר שמי שיצא מורווח זו אני.

10. לעולם לא אשכח את הדברים שעשית למעני. אבל אני מבינה עכשיו שהם נבעו מהמקום הלא נכון, ואני אלמד מזה להבא.

בסופו של דבר, אני חושבת שאני יצאתי האדם הגדול מכל העניין הזה, ואחרי שכל הבכי יעבור, והתמוטטויות העצבים, ואצליח לישון הלילה סוף סוף בלי שהמחשבות ירדפו אותי

אתעורר לבוקר חדש.

תקוות חדשות לעתיד.

בילויים מרגשים עם חברים אהובים.

סימסטר חדש שממשמש ללירון חזקה, בריאה ובוגרת יותר.

תודה לך על החודשים שנתת כדי להיות חברה שלי. זה היה תענוג אמיתי, והחכמתי רבות מההכרות איתך - בעיקר למדתי מה לא לעשות לחבריי, וזה משהו שכפי שרשמת - אקח איתי לעתיד טוב יותר.

עדיין אוהבת, גם אם בצורה יותר מפוכחת וכואבת.

ובעיקר, עדיין אוהבת את עצמי. וזה הדבר החשוב ביותר שלמדתי מההתנסות הזאת.

מחר יהיה יום נפלא. :)