 כינוי:
Pink_Tofu בת: 37 MSN:
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
יולי 2009
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | 1 | 2 | 3 | 4 | | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 | |
הבלוג חבר בטבעות: | 7/2009
קפה + אקדמיה =
זה מדהים כמה קל לגרום לי להרגיש טוב, לפעמים -
שבוע שלם של slump מוחלט וטוטאלי שגרם לי לרצות לרשום את עצמי בניקו ניקו דוגה כ"היקיקומורי מקצועית",
אין דרך יותר טובה להגדיר את מה שעבר עלי השבוע -
הצרות עם הדירה (שאני הבאתי על עצמי),
הצרות עם הטיול (שבעיקר הביאו את עצמן עלי),
הצרות עם הלימודים (....טוב, הן לא ממש צרות, בעיקר לחצים)
תפסו אותי קצת לא מוכנה, קצת יותר מדי בבת אחת,
וזה עוד בלי להזכיר את כל החובות שיש לי כלפיי אמא"י לפני התחלפות הוועד -
בקיצור, סמטוחה אחת גדולה ועצבנית.
ולראייה,
שבוע שלם של בהייה במסך הלפטופ, קריאת פאנפיקים של הארי פוטר ואת הספר הראשון מחדש
(כי זה תמיד יהיה הדבר הכי טוב שקרה לי בחיים, על כל נגזרותיו),
והמוח המנוון שלי כבר מפיק סמי-התקפי חרדה וממש-לא-סמי התקפי מיגרנה
(ותופעות לוואי חדשות לאחר כמעט שלוש שנים של שימוש, ממש ברת-מזל אני).
והיום,
קימה מוקדמת, טיול לאוניברסיטה, הצצה בבחינה (המזעזעת) ביפנית שרואים שהושקעה בה יותר מדי מחשבה לוגית ופחות מדי אינטואיציה,
שתכלס זה מה שצריך כדי ללמוד שפה (כשיש לך הכישורים הנכונים, that is).
וכעת,
רביצה על הספות האהובות של גילמן עם שלל טקסטים וכרטיסיות קאנג'י,
ואני מרגישה את עצמי שבה למוטב פעם נוספת.
יותר מדי זמן ריק ואני מתחרפנת,
ומזל שיש מבחן עצום עוד שבוע וחצי (אכצמעגדלע) או שאני לא יודעת מה היה קורה עם שאריות השכל שלי.
עכשיו רק להיסגר על התאריכים של הטיול והכל יראה קצת יותר ורוד.
| |
זה לא מפתיע אותי שאת לא מבינה.
שאף פעם לא הבנת, כי גם לי לקח זמן להשלים עם זה,
עם עצמי כשאני איתך.
ודווקא אז - אז, זה נהיה הכי קשה.
כי פתאום זה לא הגיוני כמו שחשבתי שזה.
פתאום זה משנה שנים של חברות, הכי רגילה ופשוטה שאפשר,
רק שהיא לא רגילה ולא פשוטה ולא -
לא חברות?
לא רק.
(?)
והלב שלי עדיין דופק אפילו שהתעוררתי כבר לפני שעות,
כי הפרצוף שלך והמילים שלך חקוקות לי בראש בבהירות מחרידה,
ואפילו בחלומות - את לא יודעת, אסור לך לדעת,
כי אני לא יכולה להסתכן לאבד אותך שוב
כשאת אפילו לא שלי יותר
(ומתי בכלל היית?).
החום הזה מחרבן לי את כל תהליך המחשבה.
(מחר סוזן וגה~! EXCITMENT)
| |
בת זונה, בת זונה, בת זונה.
למה זה כשאת כבר יוצאת לי מהחיים, את מסרבת לצאת מהם?
הלכת, יאללה, הבנו את הפואנטה.
עכשיו פשוט -
תעלמי,
כי אני לא מצליחה להתמודד עם הכעס התהומי שעולה בי כשאני רואה אפילו רק את השם שלך.
היית כל כך נחושה בדעתך להתרחק מכל זה,
ממני,
אז מלאי בבקשה את המשאלות של עצמך,
ותעופי כל כך רחוק מהפרצוף שלי שלא אצטרך לזכור שאת קיימת.
ותפסיקי לקלקל לי ימים נהדרים כאלה עם אנשים שהם באמת חשובים, בסדר? ויתרת על הפריווילגיה הזאת מזמן.
| |
לדף הבא
דפים:
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
