ל"ג בעומר.
אח, איזה תמימות זאת הייתה פעם.
אני זוכר את עצמי בכיתה ו', סוחב עצים מכל מקום אפשרי. הולך שעות ברחובות ומחפש איזה רפסודה או איזה בול עץ או אפילו סתם קרטון.
הייתי גאה מאוד בעצמי שהצלחתי למצוא כל פעם משהו אחר שאפשר להבעיר.
עם הזמן הדלקת מדורות כבר נעשתה עניין שולי.
היינו פשוט קופצים לחוף, כמה חברים ופשוט עושים על האש.
מרשמלו
ותפוחי אדמה כיכבו, כחלק מהמנהג של ה"חג", אבל בולי העץ התחלפו בפחמים
ומדורות עד שעות הלילה הקטנות נהפכו ללילות שתיית אלכוהול ללא גבולות.
תמיד
היה מישהו עם גיטרה ותמיד היינו שרים את השיר המופלא שמוזכר בכותרת של
הפוסט (ולא, לא תהיה כאן תמונה של בחורה בתחתונים. או שכן)
הל"ג בעומר שאני הכי זוכר הוא הל"ג בעומר של כיתה י'.
תיכון, אנשים חדשים, חוויות חדשות. שמרנו על אחדות החבורה שלנו כמה שיכולנו, אבל נוצרו קשרים חדשים.
זה היה עדיין עם קרשים ומדורה, אבל לא ממש.
החלק העיקרי היה סתם להיפגש כל החבר'ה.
אני הבאתי את תפוחי האדמה, **** הביא את הגיטרה והייתה שם גם ***.
אח, ***. היה לה חיוך כזה יפה, כזה שממיס לך את הלב ישר. והיא הייתה חכמה, כל כך חכמה!
כמובן שבאותה תקופה, בשיא הצמיחה המינית, לא עניין אותי לא חיוך ולא חוכמה.
אבל ל*** היה חזה מדהים גם. וזה כן עניין אותי!
נשארנו עד איזה 2 בלילה, שתינו וודקה ב10 שקל (איזה אלכסנדר הגדול, או משהו מופלץ כזה), אכלנו תפוחי אדמה ושיחקנו אמת או חובה.
וברור שכל החובות שלי כללו את ***.
והנה אנחנו עכשיו, עם מודעות מטורפת לסביבה שלנו.
שריפת עצים פוגעת באוזון וגם בייעור הטבעי. ועדיין, מנהג זה מנהג.
אבל אחרי גיל מסוים, אפילו העניין של לעשות על האש נעלם. אני אפילו לא בטוח אם אני אצא מהבית בל"ג בעומר השנה.
וגם אם אני אצא מהבית, זה בטח יהיה לפאב ולא לחוף, לא למדורות ולא לתפוחי אדמה שרופים.
ככה זה - מתבגרים.
ומה איתכם? איך אתם מציינים את ל"ג בעומר השנה? (זה יוצא ביום ראשון, ה22.5, אבל המדורות זה בערב - בשבת ה21.5)
איזה ל"ג בעומר אתם הכי זוכרים? ומה המנהג האהוב עליכם של ל"ג בעומר?
אה... לקינוח! אש אש מדורה ותחתונים של בחורה!
