לא, הוא לא.

אני חי ונושם - תודה לכל המיילים המודאגים.

משהו שעלה בהם זה "נעלמת" או "התגעגעתי לעדכונים שלך".

זה מחמם את הלב, בלי ציניות.

העניין הוא שאני מרגיש קצת מיצוי.

קצת הרגשה של חוסר ריגוש.

לא יודע להסביר את זה.

אני קורא את הפוסטים של המנויים שלי, אבל לא מוצא מספיק כוחות או חשק להגיב.

אני מפרסם פוסטים וקורא את התגובות שלכם פה - וגם לא ממש מוצא את הרצון להגיב.

וזה לא שאין לי מה להגיב. יש לי, ולפעמים יותר מדי.

אבל זה מרגיש קצת מיותר.

יכול להיות שאני בדכאון חורף. יש דבר כזה! באמת - לכו לקרוא (ושלא תגידו שאי אפשר ללמוד מדי פעם מהבלוג שלי).

אני בחור של קיץ ואני מניח שזה כבר הובן טוב טוב מכל הפוסטים שלי על הקיץ ועל בגדי הים.

חורף לא בא לי בטוב. אפור מדי בחוץ, קר מדי, גשום מדי.

אין שמש, אין אור, אין כיף.

ויכול להיות שזה החוסר במשהו חדש.

כמה אפשר לכתוב שוב על עבודה/אלכוהול/סקס?

וכמה אפשר לקרוא על הדברים האלה?

בהתחלה הייתי מפרסם 3 או 4 פוסטים ביום, בלי לדפוק חשבון.

אחרי זה נעלמתי, שוב חזרתי לקצב פרסום רצחני ושוב ירדתי במינון.

לפי הגוגל אנליטיקס ביקרו אותי בשבוע האחרון 272 פעמים, כשהזמן הממוצע בבלוג היה 2:36 דקות. היו תקופות שהזמן הממוצע היה מעל 5 דקות!!

גם היו לי 1.68 עמודים שצפו בהם. שזה אומר העמוד של הפוסט האחרון ואולי עוד עמוד/פוסט אחד אחר... פעם היו לי מעל 3 עמודים בצפיות!

אז לאיפה אני ממשיך מכאן?

או שאני אחזור להפציץ כמו פעם, או שאני אלך ואפרסם פחות ופחות.

הכל תלוי בחשק/כוח/אינטרנט שלי.

אם אני אהיה בבית ולא אשן והאינטרנט יעבוד, אז יש סיכוי שיהיה היום לייב בלוגינג בסביבות 19.30, 19.45 ככה.

אבל אם עד 20.00 לא תקבלו שום פוסט חדש ושום לייב בלוגינג - כנראה שלא יהיה ותוכלו להמשיך בחיים שלכם כסדרם :)

שלכם/ן,

דוד עקרב.