| סקס. כוח. שירה. דעות. טיפים. הכל פה, והכל עם עקיצות עקרביות. |
| 8/2012
בואי בואי - תבכי לי על הכתף
לפעמים אני חרא של בנאדם.
מנוול, מגעיל, מניאק, זבל.
אני מודה.
אבל יש פעמים שבהם אני מלאך.
אחת הפעמים הייתה אתמול בצהריים.
תיכננתי לקפוץ לים עם 2 חברים, לשבת בחוף עם בירה ולהנות ממיטב בנות ישראל בבגד ים. אולי אפילו לחזור הביתה עם מספר של מישהי לשעות הערב.
אני כבר די סיימתי להתארגן, כל מה שהיה לי חסר לי בשביל לצאת זה בירות בתוך הציידנית, כשהטלפון צלצל.
"מוזר", חשבתי לעצמי.
מישהי שלא דיברתי איתה חודשיים בערך. מישהי שבעבר היינו מדברים על בסיס יום יומי.
הקשר שלנו נותק בגלל שהחבר שלה לא ממש התלהב מהשיחות שלנו.
ושתבינו - לא היה בינינו אף פעם קטע מיני. תמיד היינו ידידים וזהו.
היא נשמעה בוכה ממש בטלפון. "זהו, נפרדנו סופית!" אמרה מבין הדמעות.
הבנתי שזה לא יהיה משהו קצר, אז ביקשתי ממנה יפה לחזור אליה עוד 5 דקות. צלצלתי לחברים ואמרתי שייסעו לים בלעדיי, ומקסימום אני אצטרף.
איזה אצטרף? שעתיים וחצי דיברתי איתה.
טוב - דיברתי זה שימוש לא נכון במילה. היא דיברה שעתיים ו-28 דקות, ואני הצלחתי פה ושם להשחיל איזה מילה.
אבל אין מה לעשות. לפעמים אתה צריך פשוט להקשיב. לא לדבר.
הצד השני מחפש אוזן קשבת יותר מאשר קול מייעץ.
זה מדהים אותי כמה אנשים לא ממש מבינים את זה. כמה אנשים חושבים שאם אחרים בצרה, התפקיד שלהם זה לתת עצות או לדבר.
לפעמים, הצד שבצרה פשוט מחפש אוזן או כתף, לפרוק הכל. לא מעניין אותו עצות או דעות. רק לפרוק הכל.
אחרי השעתיים וחצי של השיחה, היא אמרה לי תודה ושאני בטח מסכן כי סבלתי את כל החפירות שלה.
אמרתי לה שאני לא מסכן ולא כלום, שלפעמים צריך לדעת להקשיב. ובשביל מה יש אנשים קרובים, גם אם זה מישהו שלא דיברת איתו חודשיים?
כמובן שחברים שלי, נשמות טהורות כמוהם, טרחו לעדכן אותי שהיו מלא כוסיות בים ושיש להם טלפון של 2 בנות שוות ושהם כבר קבעו להיפגש איתם בערב. אבל הפעם, לא התבאסתי. ידעתי שעשיתי משהו טוב בשביל מישהי אחרת, אז זה כבר הרגיש טוב.
מה גם שבערב יצאתי איתם וראיתי את 2 הבנות ה"שוות" שהם התחילו איתן בים. אז בכלל לא התבאסתי, כי עם "שוות" כאלה, אני מעדיף לדבר שעתיים וחצי מהבית עם כל העולם ואשתו, מאשר להראות איתן בציבור.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
