| סקס. כוח. שירה. דעות. טיפים. הכל פה, והכל עם עקיצות עקרביות. |
|
קטעים בקטגוריה: .
לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .
למה אני לא אוהב כוס מגולח? (18+)
לאחרונה יצא לי לדון בסוגייה חשובה מאין כמותה, ברמת חשיבות עולמית לא פחות מהוריקן סנדי או ממפלגת ביברמן: כוס מגולח.
תשמעו, יש המון גברים שהיו מתים לכוס מגולח.
זה לא נתקע בשיניים, לא בלשון, וזה כאילו מרגיש טוב יותר בזמן החדירה.
אני לא בעד כוס שעיר.
לא צריך שיח כאילו אנחנו עדיין אי שם בשנות ה70 או ה80 והפורנו הגרמני הוא זה שמכתיב את צו האופנה הערוותית.
אבל אני גם לא בעד כוס חלק לחלוטין.
זה מזכיר יותר מדי ילדה בת 11 שעוד לא התחילה את שלב הבגרות המינית שלה.
נכון, יש גם נשים שחולות על זה. שהולכות ומורידות כל שערה אפשרית משם. וברור, כמו שאמרתי בהתחלה, שיש גברים שחולים על זה.
וזה מובן. כמו שיש נשים שאוהבות גברים חלקים בחזה ויש אחרות שאוהבות גברים שעירים בחזה.
או בזין.
אישית, אני מעדיף מעט שערות באיזור על פני חוסר שערות באיזור. ואני יודע בודאות שאני לא היחיד שחושב ככה.
זהו, אין פואנטה לפוסט.
הייתי שואל איך הכוס שלכן, אבל מי שתענה ברצינות תסתכן במבול של הודעות מכל החרמנים.
מי שתענה בצחוק, תגרום לחרמנים לא להבין שזה בצחוק ואז גם למבול של הודעות.
ומי שתענה "איכס! זה אתר שיש בו גם ילדים קטנים וטהורים ותמימים! איך אתה לא מתבייש לכתוב כאלה גסויות?!?!" אז תחסכו את זה ממני.
פשוט תלחצו על כפתור האחורה ותעופו לי מהבלוג!
| |
 נגמרו החגים
אז יום עצוב.
מעכשיו ועד נצח אין חופש.
לתלמידים בבתי הספר יש עוד את חנוכה בעוד כמה חודשים.
מה יש לנו?
פורים. זה עוד מלא זמן!
לא שיש לי בעיה עם חוסר חופש. אבל לפעמים חייבים קצת חופש.
חייבים לנקות את הראש. חייבים לעצום עיניים.
וזהו. נגמרו החגים. נגמר החופש.
מקווה שנהנתם בחופש. ושהספקתם כל מה שרציתם.
עד החופש הבא...
| |
מכירים את זה שאתם קמים בבוקר...
ופתאום הכל נראה נפלא?
אני יודע - ישראבלוג מלא בבלוגים פסימיים, אבל בא לי להכניס קרן אור אופטימית לתוך כל זה!
כי למה לא? חיים רק פאקינג פעם אחת!
אז ככה.
היום קמתי לראשונה בשעה 8 בבוקר במקום ב5 בבוקר ופתאום העולם מחייך אליי.
לא, לא פיטרו אותי וגם לא התפטרתי.
פשוט ביקשתי להגיע מאוחר יותר.
מי היה מאמין שזה כזה פשוט?
קשה לך לקום מוקדם - תבקש להגיע מאוחר. בום! בוצע!
אני לא אומר שעכשיו יאשרו לי כל יום להגיע מאוחר. ואני גם לא מתכוון לבקש את זה פעם בשבוע. אבל וואלה, מדי פעם זה אפשרי ואף רצוי.
וזה מביא אותי לנקודה הבאה: אם לא ננסה, איך נדע?
הסיפור הבא הוא של חבר שלי, אבל זה יכול להיות על כל אחד. יש לי חבר שסיים תואר ראשון בהצטיינות. אבל מה? הוא לא היה עובר ראיונות עבודה כי הוא היה נלחץ אש מהם. ממש, הוא חיפש משרות ללא ראיון, קבלה רק על סמך קורות חיים.
בגלל שאין ממש מקומות כאלה, הוא החליט לעבוד סתם בעבודות מזדמנות. עבודות שהן סבבה בתור סטודנט, אבל הוא אחרי תואר.
יום אחד תפסתי אותו לשיחה ועשינו סימולציה של ראיון עבודה.
הוא היה נוראי. אבל ממש.
אבל הוא ניסה! הוא התמודד עם הפחד הזה שלו!
נכון, שזה היה מול חבר טוב, אבל עדיין. לפעמים דווקא ליד החברים הכי טובים שלנו אנחנו לא מסוגלים להיות עצמינו.
ותנחשו מה?
אחרי זה הוא עבר את הראיון הראשון העבודה שהוא הלך אליו!
אז היום השמש חייכה אליי. טוב, לא באמת. כי השמש לא יצאה ממש עד בערך 10 וחצי היום, לא ברור מה הקטע שלה.
אבל מטאפורית היא חייכה אליי. וזה היה חיוך מלטף וכיף.
חיוך של הישג.
ולא משנה כמה מחורבן יהיה המשך היום שלי (מוקדש לכם, הפסימיסטים פה), הוא התחיל מעולה אז הוא לא יכול להרס!
כן, איזה קטע - אפשר להיות אופטימיים ולקבל גם את החרא בסבבה! הפלא ופלא!
אז קחו לכם כמה דקות לנשום. ואחרי זה תחשבו מה מפחיד אתכם ותנסו אותו. כמובן, שזה יהיה משהו חיובי!
לא להגיד "אני מפחד מהמוות" ואז לנסות למות. זה בדיוק ההפך מהפואנטה של כל הפוסט!
אז יום חיובי שיהיה!
| |
דפים:
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
