"אז תגידי חצי אח!" הוא אמר בחדוות ניצחון אחרי שהבין שאחי הגדול הוא מאמא אחרת. לא אהבתי להשתמש בביטוי הזה, כי הוא אומר שהוא קרוב אליי פחות.
"אבל זה לא מגניב לומר חצי אח.." עניתי בתוכחה.
"זה תלוי מה החצי השני." הוא ענה לי בהרמת גבות. "מה אם הוא חצי אח וחצי אריה?".
הנסיעה באמת הייתה מיוחדת; זה יום שיוגדר כבאמת משהו מיוחד. המון חוויות, המון אנשים. כל כך הרבה חוויות ואנשים שכשאני עומדת והרוח נושבת עליי אני מרגישה שהיא מוציאה ממני צבעים. כל צבע כסמל לאדם אחר שפגשתי. העניין הוא שפגשתי המון ובהמון שילובים כך שיש עוד זמן עד שהרוח תצליח להוריד ממני את הכל..
מעבר לזה אני לא באמת יודעת מה להגיד.
האדם שאמר לי "חצי אח וחצי אריה" הוא ידיד מאוד טוב שכמו שזה נראה נמצא שם כדי להישאר.
אני חוששת שאולי אמרתי דברים שפגעו בו קצת אתמול, למרות שהוא לא הראה את זה.
פשוט, בתחילת הנסיעה הייתי מלאה באנרגיות. חייכתי, כמו שאני בדרך כלל עושה, ופשוט הייתי אני, והייתי מאושרת. אמנם היו קצת ירידות, אבל היו גם עליות בהתאם.
לקראת סוף המסע כבר הייתי כל כך מותשת ועברתי כל כך הרבה שהכוח שלי התחיל לעבור. בשלב הזה כבר בקושי שמתי לב למה שאני אומרת, והיה לי מאוד קשה לשמור על הפה שלי, דבר שקשה לי גם בערנות מוחלטת.
אני משערת שאמרתי משהו שפגע בו לקראת הסוף, אני לא רוצה להצטער על שאמרתי את זה, כי אז אני רק יכאיב לו יותר, אז אני אתנצל כאן ואומר – שאני מצטערת על מה שאמרתי.
ולגבי אחי? אני לא בטוחה שהוא חצי אריה. אולי נמר?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
זנב-שועלה