מסטיק בטעם קולה

הרוחות הקרות שנשבו בדרכי

שומרות על צביונן המולד

טוענות שדאגות זה דבר כה טפשי

טפשי כמו תינוק שנולד

"התאמרי לנו את שמך?" שואלות בלי בושה

חושבות כי אני חסרת ערכים

"איני יודעת איך.." אני אומרת, תשושה

כבר ניסיתי את כל הדרכים

איש לא ישמע את לחישתן

אף אחד לא ירגיש בשינוי

עצומות ומגושמות היו, כמו ליוויתן

ליוויתן ששוחה בעיגול

יחפים אנו בעיני רוחן

עירומים וחסרי כל נימוס

מחלקים רגשות במין סוג של דוכן

מחליטים החלטות בכינוס

היודו כי הבטחנו שלא נוותר?

איברינו רפויים ומנוונים

הייתה לנו מטרה, ועוד משהו אחר

הן ינשבו בסיחרור לצדדים