מסטיק בטעם קולה

זה לא קורה הרבה, אבל החלטתי להביא קטע שכתבתי עם אפס אחוז עריכה (הקטע נכתב במקור לעצמי, ומעולם לא תיארתי שאני אפרסם אותו לאף אחד. בטח שלא כאן, במסטיק בטעם קולה. אחחח, אני אוהבת את השם של הבלוג הזה^")

"מעולם לא חונכתי על ערכים של שלום, כך שאני לא שואלת למה יש שנאה ומלחמות; ועדיין, אני יאהב ואשמח. ואני רוצה שלכולם יהיה טוב, ועדיין, לא אסכים לשלום בראש.

איך מתחוללת בי הסערה הזו? אני אני מתעוררת כל בוקר וחיה עם עצמי?

אני שואלת עצמי את הדברים האלה גם ובעיקר בהקשר לרצח רבין. כי בכיתי בפרק האחרון של "תקומה" (שלום, חבר), ובכיתי בפולין ובכיתי ובכיתי.

אז איך, לעזאזל, אני יכולה להטיף לרק טוב ורק טוב ומצד שני לבכות ולבכות?"

אני יודעת שזה לא ברור. ברוב המקרים אני מסבירה את עצמי, ומפשטת מושגים, כי אני כותבת לעצמי, וכשאני קוראת את זה אני מבינה..

אולי אני ארחיב על הקטע המלא בקרוב..