אני זוכרת שממש בתחילת המכינה היה ויכוח בין כמה בנים על נושא שקרה באיזה ערב אחד באותו השבוע.
מה שקרה היה שהם שמו מוזיקה מאוד חזקה בחדר שלהם, החדר לידם היה חדר של בנות. השעה הייתה שעת לילה מאוחרת, ואחת הבנות רצתה לישון ולא הצליחה להירדם בגלל המוסיקה החזקה.
הויכוח של הבנים היה האם זה שווה לסגור את המוסיקה כשמתוך חדר של ארבע בנות, רק לאחת המוסיקה מפריע.
בן אחד אמר שבגלל שזו רק בת אחת, מתוך חדר של ארבע, ובכלל, מתוך קרוואן שלם של ארבע חדרים של ארבע, רק לאחת הבנות זה מפריע.
הבן השני אמר שגם ואפילו אם זו בת אחת, צריך להתחשב לה. כי בתכל'ס, מה אכפת להם להחליש קצת את המוסיקה? הוא טען שזה לא עניין של רוב, זה עניין של חברות ורעות.
כמובן שהבן השני, שלפי מילותיו אפשר להסיק שהוא בערך הבן אדם הכי מתחשב בעולם התגלה כאחד האנשים הכי פחות מתחשבים במכינה, והבן הראשון, שטען שאין צורך לכבות את המוסיקה, התברר בהמשך כמי שכן מתחשב.
אז, מה התשובה? יש להתחשב, גם אם זה רק בן אדם אחד?
התשובה בפועל היא - תלוי מי מבקש.
אנשים שנתנו להם הרבה כבוד במכינה, היו מכבים את המוסיקה כשביקשו שקט, וההפך.
תלוי מי מבקש.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
זנב-שועלה