אלוהים, מי האמין שזה יחזור?

בתקופה האחרונה הבנתי כמה חסרה לי הבעה בכתב. אני מנסה לכתוב יומן אבל יוצא שהוא פשוט מקום פריקה ברגעים הכי גרועים, לא משהו שאני נהנית לכתוב בו או לקרוא אחר כך. זה ממש שונה מריקון הנפש המטהר שהייתי חווה בבלוג פעם 

מדהים איך העיצוב והכיתוב והכל נשאר עדיין כל כך אני,

פעם הייתי משנה הכל פעם ביומיים והנה, עכשיו, שנים אחר כך, זה מרגיש כל כך טבעי.

אני חושבת שהגעתי פה בבלוג לרמה כלשהי של עומק וקרבה לגרעין שלי

וכמה התגעגעתי לסמיילים!!!!!!