|
| 12/2011
יש כאב יפה
אבל הוא ממש לא אצלי עכשיו.
אז קמתם הבוקר עם חיוך רחב על השפתיים וידיעה מדהימה בראש שהיום אתם פוגשים את האהבה שלכם, כמה חיכיתם לזה, ייחלתם שהיום יעבור עד לדקה שבה תראו את הפנים המקסימות שלו, שתרגישו אותו, וששם הזמן יעצר לנצח, תישארו לבד בעולם, רק שניכם, מספרים סודות, משתפים, מדברים, חסרי דאגות ובעיות, מלאי אהבה ושלווה, כיף לכם. מאושרים.
ועכשיו, מכירים את זה שכל התחושה המדהימה הזו חד צדדית, שהאהבה הכל כך מושלמת הזה מחליטה לבטל את פגישתכם שניה לפני שהיא קורת, אתם חסרי כוח נפשי יושבים עם בגדי שמלת השבת של חנה'לה שלכם וקוראים מתוך המסך הקטן שוב ושוב את ההודעה המזדיינת הזאת.
העיניים רטובות, הרגשה פאטתית עוטפת אתכם, פתאום שירי אהבה מ-2008 והמון המון אדל מתנגנים לכם במוח. לא איכפת לכם מכלום.
רק להקיא. רק למות. כן, זה כן מאכזב. מאכזב מידי. כל הזמן אתם אוכלים את זה, וגם נמאס.
ועכשיו, מכירים את זה שזה קורה כל יום?
הלב שלכם צורח ברגע שהודעה קטנה מאותה אהבה שמופיעה על המסך הקטן, ושניה אחרי צורח מכאב בשל תוכנה.
ומכירים גם שקצת נמאס לכם, אז אתם סוף-סוף מדברים, פותחים את הפה, אבל הכל אטום. הכל אטום.
והיא הלכה. ה..אהבה ה..זאת. היא הלכה. ויופי, כי מי צריך בכלל את המטומטמת הזאת? רק סבל. רק.
אז נשארתם עם מלנכוליה כבדה, מקרר ריק וכאב ראש מבכי בבגדים יפים. אוי, כיף.
וזה תמיד אהבה, וזה תמיד מסובך, ונמאס. ועוד חוזר הניגון.
נגמר.
פתאום בכל ערוץ בטלויזיה הם מחליטים שהם מתנשקים.
די. נגמר.
נגמר.
............
עריכה: ברור שאני חלשת אופי, כן, אז השלמנו.
ביי.
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
