בניגוד לרבים מבני דורי, אני מאז ומעולם אהבתי לקרוא.אמא שלי מספרת שבתור תינוק תמיד הייתי מבקש שיקריאו לי סיפורים,
ושהייתי משנן אותם בעל פה ו"מקריא" אותם לעצמי, תוך דפדוף מותאם בספר.
על פי הסיפור, בת דודה שלי ראתה את זה וסיפרה לאמא שלי בהתרגשות שאני כבר יודע לקרוא.
אחר כך, כשכבר למדתי לקרוא בכיתה א', התחלתי לקרוא ספרים בעצמי.
מאז קראתי וקראתי וקראתי המון, ולא רק ספרים רגילים.
קראתי גם אנציקלופדיות וספרי מידע, אפילו עותק של הברית החדשה שהתגלגל לידי.
כל המשפחה הייתה מספרת בבדיחות הדעת איך אני קורא הכל, אפילו קבלות של סופר.
היום אני יכול להגיד שהקריאה העניקה לי המון.
קודם כל היא העשירה את אוצר המילים שלי,
ועד היום הרבה יותר קל לי ב"מקצועות רבי המלל", כפי שחלק מהמורים מעדיפים לכנות את זה.
גם הידע הכללי שלי התעשר, בזכות הקריאה אני יודע הרבה יותר על העולם שלנו ועל טיבו.
ומעל הכל, הקריאה סיפקה לי מקום מפלט.
כשהיה לי קשה, כשהייתי בודד או סתם עצוב -
הייתי עובר לעולם אחר, עולם הסיפורים.
בו הגיבור תמיד צודק ומנצח, בו הסוף לרוב הוא טוב.
הייתי מדמיין לעצמי שהדמויות יוצאות מהספר, והופכות להיות חברים שלי.
ובאמת האמנתי שהעולמות הנסתרים האלה, שעליהם נכתב בספרים, קיימים היכן שהוא. רק צריך לחפש.
אני צריך לחזור לקרוא.
עמית.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
עָמִית