יום כזה גם השטן לא יכול היה לייצר.קודם כל בקושי קמתי היום וכמעט איחרתי לבית הספר.
במהלך היום (שכלל שעתיים רצופות ו"מרתקות" עם המורה לספרות ואנטיגונה) התחלתי להתעטש בלי סוף,
אז חזרתי הביתה. עד עכשיו אני לא מרגיש טוב.
בנוסף לזה, קרה משהו מאוד לא נעים.
הייתה לי ולאחד מהתאומים שלי מריבה גדולה,
ואני, שהייתי מעוצבן, שיתפתי חברים שלי ש... בואו נומר, לא בדיוק מכירים אותי מחוץ למסך
(כמובן, כמובן שלא סיפרתי פרטים מפלילים מדי, רק אמרתי "אח שלי עשה _____")
בכל מקרה, איכשהו הוא ראה מה כתבתי עליו...
אני מרגיש כל כך רע עם עצמי, ובצדק.
לא הייתי צריך להגיד עליו שום דבר, לא משנה כמה כעסתי עליו.
אילו רק הייתה דרך בה יכולתי להחזיר את הזמן לאחור...
עוד משהו שעצבן אותי היום הוא תופעה שחוזרת על עצמה לעיתים קרובות, קרובות מדי, וקרתה גם היום.
גם כשאומרים עלי דברים טובים, ולא משנה מה,
אני אחייך ואגיד תודה ואשמח שאמרו עלי משהו טוב,
אבל עמוק עמוק בפנים אני לא מרגיש שזה נכון ל עצמי.
אני מרגיש ריק. חסר ערך. ואני לא יודע איך יוצאים מהמצב הזה.
אילו רק ידעתי מה הדרך הנכונה...
יכול להיות שאני צריך להיפגש עם פסיכולוג? מי יודע?...
בכל מקרה, אחרי יום כל כך מזוויע נותרו רק שלושה דברים לעשות:
להתכרבל בפוך, להירדם ולקוות שמחר יהיה יותר טוב.
שיהיה סופשבוע נחמד,
עמית.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
עָמִית