היום בשיעור אנגלית הקריאו לנו סיפור שנקרא "True Love", מאת אייזק אסימוב.הסיפור - שמשתייך לז'אנר המדע הבדיוני - נשמע היה בתחילה קצת מוזר.
גיבור הסיפור הוא ג'ו, מחשב ששייך לאדם בשם מילטון.
מילטון , שמבקש למצוא בת זוג, מבקש מג'ו לאתר את כל האנשים בעולם
ולסנן אותם עד שישאר אדם אחד, האדם שיתאים למילטון.
תחילה הוא מסנן את כל הגברים. לאחר מכן את כל הנשים מתחת לגיל 25 ומעל גיל 30.
ככה עוברות הנשים סינונים, עד שנשארות 235 נשים שנחשבות למתאימות.
מילטון יוצא לארוחת ערב עם כל אחת מהן, אולם עם אף אחת אין לו מכנה משותף.
לאחר שהוא מבין שהאהבה צריכה לבוא גם מהצד השני (כן, גילוי מרעיש, אני יודע)
הוא מחליט לגרום לכולן להכניס את נתוני האישיות שלהן לתוך ג'ו.
ג'ו, המחשב, ישווה את הנתונים של מילטון וכל אחת מהנשים עד שתימצא האחת שמתאימה.
כדי שיוכל לזהות מי מתאימה, גם מילטון מכניס לתוכו את הנתונים של האישיות שלו,
ומספר לו את כל סיפור חייו, לא מחסיר אף פרט.
כך אישיותו של ג'ו המחשב הופכת להיות דומה לזו של מילטון.
לבסוף נמצאת ההתאמה עם אישה בשם צ'ריטי מקנזס.
אולם ג'ו, שאימץ את האישיות של בעליו וכעת אישיותו מתאימה אף היא לזו של צ'ריטי, מתאהב בה אף הוא.
ג'ו משתמש בידע שלו על בעליו כדי לגרום לו להיעצר על ידי המשטרה, בגין פשע שביצע מילטון לפני כעשור.
(כזכור, מילטון סיפר לג'ו הכל על חייו...)
הסיפור מסתיים יום לפני הוולנטינ'ז דיי, כשג'ו מתכנן לפגוש את צ'ריטי ולהתוודות על אהבתו.
ולמה אני מספר את כל זה?
מכיוון שכפי שאמרתי, בתחילה הסיפור היה נשמע מוזר (ואני בטוח שגם אתם חשבתם שהוא די אידיוטי).
אבל לאחר שדיברנו עליו מעט בכיתה, הבנו שהוא לא כל כך מופרך כפי שחשבנו.
אם תסתכלו על חיינו היום - כולנו עושים בערך אותו הדבר.
הרבה אנשים מנסים למצוא אהבה דרך אתרי הכרויות.
גם אם לא מחפשים שידוך, הרבה אנשים מדברים (או שמא יותר נכון לומר: מתכתבים) עם אנשים אחרים שפגשו באינטרנט.
רובנו מגלים למחשב את כל אישיותנו, בפייסבוק למשל או ממש כאן, בישראבלוג.
אפילו אני קצת "התפרעתי" במונחים שלי, וסיפרתי בבלוג הזה יותר ממה שסיפרתי על עצמי בכל מקום אחר ברשת.
רובנו מקדישים למחשב חלק נכבד מתשומת הלב, אולי זה רק עניין של זמן עד שלכנות אותו בשם יהיה מנהג מקובל.
אלוהים, בימינו אפשר לגעת במסך - רק לגעת, כמו בסרטים הבדיוניים - וכבר להיכנס לתוך עולם ומלואו.
אכן, מסתבר שהמציאות עולה על כל דמיון. הנבואה שבסיפור הגשימה את עצמה, בצורה זו או אחרת.
אבל אם הנבואה הגשימה את עצמה עד כה... האם גם סופנו יהיה דומה לזה שבסיפור?
האם המחשבים ישתלטו על חיינו עד כדי כך, שהם יהפכו להיות הבעלים שלנו?
עד מתי המדע הבדיוני ישאר בגדר מדע בדיוני בלבד?
אמנם עוד מוקדם מדי לדעת, אבל כפי שזה נראה כעת הסיכוי שזה יקרה גדול.
אולי המחשבים לא יוכלו לזרוק אותנו לכלא כמו בסיפור, אבל אנחנו בהחלט נעשים תלויים בהם יותר ויותר.
כל כך תלויים, שגם אם מתחרשת התקלה הכי קטנה - אם עמוד מתערנן לאט מדי, למשל, כבר מתחילים להכות במסך או בחלקים אחרים.
ואם תקלה גדולה יותר מגיעה - רבים האנשים שמאבדים את שפיותם באופן זמני.
באינטרנט ובמחשב בכלל יש הרבה יתרונות,
אבל כדאי שלא ניתן לו להשתלט על חיינו.
מכיוון שאם כן - התוצאות עלולות להיות הרות אסון.
עמית
*הכותב עצמו די מכור למחשב, מודע לתפועה והחליט לאחר כתיבת הפוסט לנסות לפעול לצמצומה*
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
עָמִית