שלום לכולם, אם מישהו קורא פה.אני מסתכל על פוסטים שכתבתי בתקופה הזו לפני שנה (בבלוג הקודם שהיה לי), ואני רואה ילד אחר.
שמח יותר, תמים יותר. מאמין יותר בעצמו וביכולות שלו. עם עיניים תכולות נוצצות וחיוך מאוזן לאוזן.
מה קרה לו, לילד הזה? מה קרה לי?
איפה איבדתי את האמונה בעצמי? איך יכולתי לתת לזה לקרות?
הרגשות שלי התקהו, כמו שסכין מתקהה. שמתי לב שאני למרות שאני מתקיים, אני לא חי, לא ממש. ויתרתי על החיים. אבל לא עוד.
החלטתי. אני רוצה את החיים בחזרה.
זה לא יהיה קל. יש כל כך הרבה דברים בחיים שלי שדורשים שינוי, שאני לא יודע מאיפה להתחיל.
כל כך הרבה דברים שאני רוצה וצריך לשנות בחיי.
למשל, נמאס לי להיות תקוע בין ארבעה קירות. בא לי לצאת, לראות את הטבע. איך העלים מתחדשים והפרחים מלבלבים.
את בעלי החיים הקטנים שבתחילה מפוחדים ממך, אבל לאט לאט לומדים שבני אדם הם לא יצור כזה נורא כפי שהם חשבו.
את חוף הים, עם הגלים הזוהרים בצבע תכלת עמוק, מתנפצים על החוף וחוזרים למצולות שוב ושוב, במן מחול שאין לו סוף.
אני רוצה לבלות. כן, אני רוצה לבלות. לראות איזה סרט טוב, ללכת למסעדה. אפילו להתלבש יפה וסתם, להסתובב.
לדעת שבאמת יש דבר כזה, "שמחות קטנות של יום חולין", כמו נקודות זוהרות של צבע בתוך השגרה האפורה.
אני רוצה להיות שלם עם עצמי. לא להתבייש במה שאני ובמי שאני. אני רוצה לרכוש ביטחון, להרגיש טוב עם עצמי. להרגיש יפה, גם חיצונית וגם פנימית.
אני רוצה להפסיק להיות בודד. אני רוצה להרגיש שייך, לדעת שאני לא לבד. שאנשים יאהבו אותי, שירצו להיות חברים שלי, חברים באמת. שיכבדו אותי, שיעריכו אותי.
אני רוצה לשמוח, להשתולל, לא לחשוב 1000 פעמים לפני כל דבר. אני רוצה לצחוק. אני רוצה לבכות, כבר המון זמן שלא בכיתי בכי אמיתי.
אני רוצה לא לשים לב למה שאנשים אומרים עלי. אני רוצה להגיד שלא אכפת לי מה חושבים, וגם להתכוון לזה.
אני רוצה להרגיש, לחוות, לטעום מהכל. ליהנות מכל מה שיש לעולם הזה להציע.
אני רוצה לחיות.
ועכשיו, מכיוון שכבר ממש מאוחר, נראה לי שאני רוצה בעיקר לישון.
לילה טוב וחג שמח,
עמית.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
עָמִית