שלום לכל מי שקרוא פה.ואו, שנים לא כתבתי כאן. עד היום לא הרגשתי שאני מסוגל כל כך.
אבל היום, היום הרגשתי צורך לחזור לכאן, ולו רק בגלל שזה יום מיוחד.
היום יום ההולדת שלי. יום הולדת 17. לפני 17 שנים בדיוק נשמתי את נשימתי הראשונה בעולם הזה, והנה אני כאן.
זה כל כך קשה לי לעכל את זה. לכאורה, דבר לא השתנה - אני עדיין אותו אדם שהייתי כל הזמן.
אבל מצד שני, השתנה המון.
אני זוכר איך כשהייתי צערי יותר גיל 17 היה נראה לי כל כך גדול, כל כך מבוגר. חשבתי לעצמי שעד שאגיע לגיל 17 אהיה כמעט מבוגר.
והנה, הגיע היום, ואני בערך כמעט מבוגר. כמעט, אבל ממש עדיין לא.
בלי ששמתי לב הילדות שלי הולכת ונעלמת. אבל, החלל שנשאר עם היעלמותה של הילדותיות לא נשאר ריק. ממלאות אותו היום תחושת חדשות, של בגרות ואחריות.
עכשיו השעה חמש אחר הצהריים בדיוק, בעת כתיבת שורות אלו. בשעה הזו בדיוק נולדתי.
ובשעה הזו בדיוק, 17 שנים אחרי, עם לא מעט תובנות חדשות ודברים שלא ידעתי לפני כן, אני כותב כאן היוםץ
עוד חצי שעה יצאו האחים התאומים שלי... ואז היום הזה יהיה שלם.
אחרי הכל, כל החיים שלי חגגתי יום הולדת עם עוד שניים, זה טיפה מוזר לחגוג לבד.
אבל... אם כבר הזכרתי את אובדן הילדות, עוד כמה שנים אנחנו נהיה רחוקים אחד מהשני.
אולי בצבא יהיו לנו תפקידים אחרים, ואחרי זה בטוח נלמד דברים שונים ואולי אף נגור בקצוות אחרים של העולם - מי יודע?
אבל לעת עתה, שלושתינו ביחד, והשמחה היא משולשת.
אמנם מלווה בהלם לא קטן ובקצת חששות מהגיל החדש, אבל השמחה היא שמחה.
היום בבוקר כיביתי 18 נרות, 17 כמספר שנותי ואחת לשנה הבאה.
מעניין איך ארגיש ביום הולדתי ה-18... וואו, גיל 18 נראה כל כך רחוק, גם ממרחק שנה אחת. קשה לי לעכל שהנה, עוד מעט זה מגיע.
נראה לי שקודם כל כדאי לי להתרגל ל-17.
באופן מוזר למדי, הרגשתי בן 17 כבר לפני כמה חודשים, אבל דווקא היום, כשזה רשמי, אני קצת בהלם מזה.
והאמת? אני שמח.
חשבתי שבגלל ההרגשה הזאת יום ההולדת לא יהיה מיוחד, שהוא יהיה כמו כל הימים.
אבל חששותיי התבדו כלא היו.
אז אני עמית, והיום אני בן 17. והדבר הראשון שאני אעשה אחרי שאסיים את הפוסט הזה יהיה לעדכן את הגיל שלי ברשימות.
ולסיום:
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
13
14
15
16
17
ואחד לשנה הבאה - 18.
יום הולדת שמח לי, וסופ"ש קסום לכולכם,
עמית.
עריכה (4/11/11, 17:28):
שישאר לי למזכרת... :P
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
עָמִית
