כישרון כתיבה?! אני פשוט מסרבת לבקר אצל פסיכולוג!

צעקתי, התנהגתי כמו כלבה, לא הייתה לי סבלנות וספגתי כל כך הרבה שכבר לא הייתי לי אפילו סבלנות לנסות שוב.

הגעתי לכאן וקיבלת אותי לא פחות משגרירה עולמית. בת לשושלת מלכותית.

"היא משוגעת לגמריי. היא תידבק אלייך איזה שבועיים שלושה רק בשביל לבדוק אותך ותעזוב אותך. אל תיבהלי ממנה! חוץ מזה אני תמיד כאן" אמרת לי על הזקנה הערירית מהקומה למעלה. "היא הבעלים של כל הבניין הזה! ויש לה קטע כזה ש..."

ניסית בעברית. חייכתי אלייך ופשוט אמרתי לך:

TRY ENGLISH

זהו. מבחינתך סגרתי את הפינה. אני החברה הכי טובה החדשה שלך.

אני עומדת על המדרגות,בוחנת. צוחקת כשאת כל כך משתעשעת מהעובדה שהנסעדת הזו הולכת להיתלות לי על הסורגים בחלון עכשיו במשך 3 שבועות.

 סה"כ מזוודה ושקית ביד ודלת אחת לחיים חדשים מולי. שתיי דלתות. צמודות.

שלי ושלך.

שלי ושלך שעם הזמן בכלל היו ל- "שלנו".

היום אני יכולה לומר - שכחלק מהגאונות הרגשית שלך - קלטת אותי ישר.

אני חושבת שכשראית אותי - זיהית בי את הלבד שלך. כאילו מישהו לחש לך: "הנה, את לא לבד. הבאנו לך עוד תלושה מהחיים".

הייתי לבד בדיוק כמוך וידעת את זה.

נטע זר בשדה ותיק.

סוס חדש במירוץ.

גם לי אין משפחה סוזי. גם אני פה לבד. אבל אנחנו נהיה יחד! את תיהיי לי אחות ואני לך. וביחד לעולם עוד לא נהיה לבד!!

___________________________________________________________________________

אז ככה מרגישים כשהקרקע נשלפת תחת הרגליים? כמו שהרגשתי בשנייה האחרונה שנתנו לי ללוות אותך למטוס?

לאן את נוסעת סוז? למה התייאשת? זה כישלון שלי? לא הצלחתי להשאיר אותך כאן איתי? לא הייתי מספיקה לך? רצית ל"אמאלה" אבל השארת שוב משפחה מאחורייך.

אני אולי רק אחת. אבל פה בשבילך אני הכל.

____________________________________________________________________________

"את יהודייה ואין לך שום מקום אחר בעולם!"

כמה משקל כבר יש לזה כשהדרך היחידה שאת יכולה לגעת בחלום האמריקאי שכולל את כל האנשים שאת כל כך אוהבת - היא דרך מסך מחשב?

ומה אני כבר מבינה? מה אני יודעת על משפחות מאוחדות? על אהבה שהיא בכלל מתחילה בדם?

איך אני יכולה להילחם בך?

אז נותר לי אולי רק להודות לך. ולפעמים גם קצת לכעוס. אבל את תמיד תדעי, כמו בכל פעם - שלחיים מלוחות הן סיבה לאהבה.

אני תמיד אתגעגע אלייך. את תמיד תיהיי אחותי.

אף אחד לא יכול לקחת מאיתנו את כל מה שעברנו יחד.

אף אחד לא יכול להבין שאני - שאותו פרצוף יותר מ10 דקות יכול לגרום לו לבדוק איך נראה שולחן על ראש - קמה איתך, הולכת לישון איתך.

מתמסטלת איתך, צוחקת איתך, משתזפת איתך, מכבסת איתך, משפשפת את הדירה שלי בדיוק כשגם את עושה את אותו הדבר- צוחקת כמה אנחנו שונות:

איך אני משתוללת לצלילי פופ זול בגלגל"צ כשאת שרה עם בוב מארלי. היפית שלי.

איך אנחנו מחליפות דירה להעביר רשמים על עבודות עקרת הבית הנואשת השנייה- וצוחקות שוב כמה אנחנו שונות:

איזה מעבר חד של צעד וחצי בין חלל אסתטי וסימטרי - מעוצב במיטב הריהוט המודרני בצבעים קודרים של אדום-שחור-לבן לחלל הצבעוני שלך.

השטיחים של הודו, הרקמות על הספה, הריח של הקטורת.

אני אוהבת את השונה שלך.

_____________________________________________________________________________

את יודעת, חשבתי שהכאב הכי גדול בחברות שלנו היה הרגע שנפלת לי בידיים.

בדקות האלו שלא ראיתי את העיניים הכחולות האופטימיות האלו נוצצות והחיוך האקסטרה לבן הזה שרק ל"אמריקקיות" כמוך יש.

חשבתי שזה היה השיא. ידעתי שאני רק הולכת לשמור עלייך פי מיליון יותר מעכשיו.

לא חשבתי שאצטרך לכאוב באמת פרידה אמיתית ממך.

____________________________________________________________________________

יש כל כך הרבה רבדים, כל כך הרבה שערות זעירות סבוכות שמחוברות לראסטה אחת - שהוא הקשר ביננו.

החיבור הכמעט על טבעי הזה שהפך אותנו ממש לאחיות אמיתיות.

את היית לי ואני לך.

לחגים, שבתות, ימי הולדת, שמחות, פרידות, ריבים, הצלחות..

את דחפת אותי, אני דחפתי אותך.

את אמרת שאני הדבר הכי מצחיק וחכם שפגשת. אני אמרתי שאת הדבר הכי כנה וטהור שפגשתי.

את גילית לי שאני מאוד רגישה. נתת לי לכאוב על כל מה שעברתי.

אני גיליתי לך את יצר ההרס העצמי שסבלת ממנו. נתתי לך להבין שפה נגמרת התמימות והילדות שלך.

את הפכת לחברה הכי טובה שלי, אשת הסוד שלי, אחותי הגדולה והאהובה, הרבה מהסיבות שהבטחתי לחזור לעמוד על הרגליים.

גם את הבטחת.

והבטחנו שנעזור אחת לשנייה לעשות את זה.

לא חשבתי שרק תקחי לי עוד חלק אחד מהפאזל הזה..

____________________________________________________________________________

אני מחכה לך כאן. כי הבטחת לי שתחזרי.

עכשיו גם מחכה לך סיפור אהבה עם השותף המהמם שלי :)

סליחה, אקס שותף עכשיו כשהוא עובר אל החלל הריק שהשארת אחרייך כאן מעבר לקיר..

את חייבת לחזור.

את חייבת כי את לא תתני לי שוב לספור סתם ימים. את לא תקחי לי כוח שניסיתי כל כך הרבה זמן להחזיר אליי.

את לא תשרטי אותי יותר. זה לא פייר.

לך יש אותם.

 לו יש אמא, לה יש אחות, להם יש סבתא ולי היה אותך. היה.

שתדעי שפוצ'קי חיפש אתכן בבוקר כשחזרתי מהשדה. הוא הוריד את הזנב. כנראה שהריח ריקנות..

___________________________________________________________________________

תבואי.

 תבואי עם אמא, תבואי עם אבוש, תבואי עם סמי ועם דני המדהימים.

תביאי גם את מו ואת קורקי. כמובן שאל תשכחי את מילי. דודה מתגעגעת לסירחון פה שלה :)

אני אוהבת את כולכם ולא זזה לשומקום.

רק תגידי.

רק תגידי כדיי שאוכל להכין לך את הקפה של הבוקר. את יודעת שאת לא יכולה לסבול כשזו לא אני מכינה לך.

תבואי כי מהרגע שהלכת לעץ המשפחה שלי אין שורשים.

תבואי כי לטוב שבי אין שום דירבון בלעדייך.

תבואי כי יש לי כמויות מסחריות של כביסה לעשות ואני לא יודעת לקפל אותה כמוך!!

תבואי כי את מתגעגעת אלינו. כמו שאנחנו מתגעגעים אלייך..

____________________________________________________________________________

"מה אעשה אם תלכי לי? אם תברחי לי?

מה אעשה עם כל הכעס הזה? הא?

שמור לי עליה..

אתה שומע? אין לי כלום בלעדיה.

שמור לי עליה..

ותשמור גם עליי, כדיי שלא אשתגע.."