Let’s talk

אני שוכבת במיטה שלך, אתה יושב על הכסא, אני עירומה, אתה לבוש. הידיים שלך מלטפות גיבסון משנות ה50 ואני מתמכרת. צלילים מהגיטרה המדהימה הזאת עולים לאוויר. מדי פעם אתה מעיף מבט לתחת שלי, מקושט בחוטיני מינימלי. אתה מאלתר איזה משהו וקורא לזה "שיר לתחת של עט". שנינו צוחקים, ואתה ממש לנגן ולהפיק צלילים, או משהו שניתן לכנותו שירה, ואני רק אבהה בך בהערצה.

איך זה תמיד קורה לי? איך אני תמיד מוצאת את עצמי עם גברים שיכולים למצוא בחורה שהיא פי אלף ממני. אני אצחיק אתכם, אמצוץ לכם בשמחה ואעמיד פנים שאני יודעת דברים. אבל בתכל'ס? אני לא באמת כזו מציאה. באמת. אני יודעת שמגיע לי הרבה, אני יודעת שכיף להיות איתי, שאני עניינית ויפה ודברים כאלה. אבל, אוף! באמת. אני כל כך מתמוגגת מכל בדיחה שלך, מכל פעם שאנחנו מדברים.

ואיך אני?